ד'אר דייאלנה-הבית של יהדות מרוקו

שימור מורשת יהדות מרוקו

פיד RSS | עקוב בטוויטר | התחבר
Posted by admin On ינואר - 23 - 2013 0 Comment

אלג'יריה

 

Deserts of North Africa, approximately 1943.

Deserts of North Africa, approximately 1943.

 

צרפת וגרמניה חתמו על הסכם שביתת נשק ביוני 1940. כתוצאה מכך חולקה צרפת לשניים: לאזור כיבוש שעליו שלטו ישירות הגרמנים, ולאזור חופשי, בו נמצאת אלג'יריה, שמרכזו היה בעיר וישי שבמרכז צרפת. בוישי היתה ממשלת האזור הבלתי כבוש של צרפת שבראשה עמד המרשל פיליפ פטן. יהודי אלג'יריה נחשבו לאויבי המשטר החדש בגלל התנגדותם להסכם שביתת הנשק עם גרמניה. הם הואשמו בגיוס כספים לבריטניה ובארגון בריחתם של טייסים ושל חיילים צרפתים. וכך, גברה התסיסה נגד יהודי אלג'יריה; הופצו עלונים שבהם הוטלה האחריות לתבוסה על היהודים והושמעו קריאות לגרש את היהודים מאלג'יריה: "לפני שאחרים (כלומר, הגרמנים) יעשו את המלאכה במקומנו". באמצע ספטמבר 1940 נבזזו עשרות חנויות של יהודים במרכז אלג'יר. בהודעה שפורסמה על ידי השלטונות יום למחרת לא גונתה עצם הפעולה, אלא היתה נזיפה למבצעי הפרעות על שהעזו לקחת לידיהם את הסמכויות ששייכות למדינה. שהרי, בהתאם לאידיאולוגיה של משטר וישי –"אין המדינה מתירה עוד לאיש להעמיד את עצמו במקומה, מכאן ואילך מנוי וגמור עמה להוביל, ולא להיגרר כבימים עברו". ובאמת, תוך זמן קצר, החל משטר וישי לפרסם חוקי גזע. החוקים הוטלו על יהודי אלג'יריה לא רק משום שהם התאימו לאידיאולוגיה של משטר וישי, אלא גם כיוון שהמשטר רצה למצוא חן בעיני המתיישבים האירופאים, שנודעו בשנאתם ליהודים, ובו בזמן, לזכות באהדת המוסלמים. ב 3– באוקטובר פורסם הצעד האנטי יהודי הראשון באלג'יריה– ביטול פקודת כרמיה. כך אבדו יהודי אלג'יריה את אזרחותם הצרפתית, למעט מספר מקרים יוצאי דופן, כמו בעלי עיטורים צבאיים.

מה שכמובן מצא חן בעיני האנטישמיים המקומיים שדרשו את ביטול הפקודה כבר שבעים שנה. ימים מספר לאחר מכן פורסם צו נוסף נגד היהודים, שבא להסדיר את מעמדם. הגרסה
האלג'ירית של הצו היתה דומה לגרסתו הצרפתית, ולפיה הוגדר כיהודי, כל מי ששלושה מהורי הוריו היו יהודים, או כל מי שרק שניים מהם היו יהודים, אבל הוא עצמו נשוי לבן זוג יהודי.
הצו הטיל סדרה של איסורים והגבלות, כגון האיסור לעבוד במינהל הציבורי, בהוראה, בבתי משפט, ברשויות המקומיות, בצבא, באמצעי התקשורת הציבוריים בתעשיית הקולנוע
ובתיאטראות. בשנים 1942–1941 ' הוחלו באלגיריה מרבית חוקי הגזע, שפורסמו בשנתיים אלו בצרפת הלא כבושה. באלג'יר נפתח משרד מיוחד לאריזציה של הרכוש היהודי, שבסמכותו היה להפקיע נכסים יהודים ולדאוג לפיטוריהם של יהודים מענפי הבנקאות, הביטוח והבורסה. במקביל לכך, הוטל נומרוס קלאוזוס (מגבלה מספרית לקבלת חברים לארגון וכד'). של שני אחוז על יהודים במקצועות החופשיים כגון: רופאים, עורכי דין, רוקחים ואחיות. הוגבל בצורה דרסטית מספר היהודים הלומדים באוניברסיטאות אלג'יר עד לשלושה אחוז. השלטונות באלג'יריה, אף עשו צעד שלא נעשה אפילו בצרפת עצמה– הם הרחיקו תלמידים יהודים גם ממוסדות החינוך היסודי והעל יסודי. ב–1941 – קרוב ל 50 אחוז מכלל תלמידי בתי הספר היהודיים– – שמנו כ 25,000 – ילדים סולקו ממוסדות החינוך הממלכתי. מספר הנותרים הצטמצם במחצית בשנה שלאחר מכן. ב–1942 התחילו בהכנות להקמת יודנראט יהודי, לפי הדגם של היודנראט הצרפתי, אך ההכנות נקטעו עקב פלישת בעלות הברית ב 8– בנובמבר 1942. בנוסף לצעדים אלו הוקמו עשרות מחנות עבודה ליד הגבול הדרומי של מרוקו שאליהם נשלחו אלפי יהודים, רובם זרים, אך מיעוטם יהודים מקומיים, שנאשמו באשמת פעילות חתרנית או בפעילות בשוק השחור. מחנה בדו, סמוך לעיר סידי בן אל–עבאס, נועד להיות מחנה ריכוז לחיילים אלג'יריים ממוצא יהודי, ובו היתה יחידה מיוחדת שנקראה "קבוצת העובדים היהודים", אשר אולצה לעסוק בעבודות כפייה קשות ביותר בפיקוח קצינים מלגיון הזרים. באופן כללי, ניתן לומר, שכמו יהודי צרפת, סברו יהודי אלג'יריה שחוקי הגזע הונהגו בלחץ הגרמנים. לכן, למרות הפגיעה במעמדם, ברכושם, ובמחייתם לא התכחשו מעולם לנאמנותם לצרפת. והתקשו להאמין כי היה זה מעשה ידי צרפת. לכן הצטרפו במאותיהם לתנועת המחתרת שהתחילה כבר בסוף שנת 1940.

השאר תגובה

עליך מחובר על מנת להגיב

פוסטים מאופיינים