ד'אר דייאלנה-הבית של יהדות מרוקו

שימור מורשת יהדות מרוקו

פיד RSS | עקוב בטוויטר | התחבר
Posted by admin On אוקטובר - 11 - 2012 0 Comment

המקובל האלהי רבי יעקב איפרגאן זצוק"לחכמי ומקובלי מרוקו

 

בהקדמת המגיה לספר "פרח שושן" (הרה"ג אורי חנניה אלנקוה שליט"א) כתב על תולדותיו של המקובל האלוהי רבי יעקב איפרגאן זצוק"ל, ואפשר ללמוד הרבה מדבריו על קבלת חכמי מרוקו, ואביא מדבריו בס"ד, וזה החלי בעזר צורי וגואלי:

 

קורות חיי הרב


 רבי יעקב איפרגאן, מגדולי תלמידיו של הרמב"ם אלבאז, גדל בעמק סוס בדרום מרוקו. בחבל זה, חבל סוס, צמח לו חוג של לתלמידי חכמים מקובלים המלומדים בפרד"ס, סביב רבם הנערץ רבי משה בן מימון אלבאז מחבר "היכל הקודש" – פירוש לתפילה, לשבת, לר"ח לימים טובים עפ"י הקבלה והזוה"ק ופרח שושן פירוש על ההגדה של פסח עפ"י הסוד. כמו כן, קרוב לוודאי שרבי יעקב למד אצל דודו רבי יהודה חנין, שמשמעותיו ומכתביו הוא מרבה להביא בחיבורנו זה. רבי יהודה חיבר את החיבורים הבאים: " מנחת יהודה", "עץ חיים" ו"ספר האור". כן מזכיר רבי יעקב את מורו – חבירו רבי יצחק כהן מחבר הספר "גינת ביתן". 

 בהקדמה ל"מנחה חדשה", מכנה רבי יעקב את עצמו "יעקב צורף בכ"מ יצחק המכונה אבן סנה" וכן "יעקב בר כמו"רבר סבעון המכונה בו יפרגאן ממדינת תארודאנת". מכאן אנו למדים שהרב יעקב איפרגאן כונה בשם הצורף, אולי בהיותו עוסק בהצלחה רבה בחכמת הצירוף (דוגמא לכינוי זה מצאנו אצל רבי העשיל צורף שהיה בקי בחכמת הצירוף וחזה ברוח קודשו את היוולדו של רבי חיים בן עטר האור החיים הקדוש ואת גדולת נשמתו, בספרו "הצורף"). אחד מאבותיו נקרא בשם סבעון ונתכנה בו יפרגאן. יתכן ורבי יעקב השתייך למשפחת המקובלים הנקראת הסבעוני. 

 במשפחה זו פגשנו כמה חכמים מקובלים: רבי אהרון הסבעוני ב"ר ישועה מסאלי. הוא אשר הוציא לאור את "היכל הקודש" לרמב"ם אלבז, בתמיכת רבו, הרב יעקב סספורטס ואף כתב עליו הגהות עפ"י דברי האריז"ל. רבי אהרן נלחם, לצד רבו, בתקיפות, בשבתאות. כן חיבר רבי אהרן ספר דרשות, (שנת השנ"ו צוינה באחת הדרשות). מאבותיו היה, קרוב לוודאי, רבי דוד סבעוני בר אהרן מסאלי, מחבר "טוב רואי" – דרושים. רבי דוד, נכדו של רבי דוד הנזכר, חיבר ספר "נאום דוד" – דרושים וספר פסקי דינים. רבי ראובן הסבעוני ובנו רבי שלם היו מרבני סאלי, ממנו נותרו כמה קינות "במלכי רבנן" נכתב כי נראה שמו חתום בפסק דין בשנת הת"צ עם הרב המשבי"ר. רבי מרדכי בר דוד בן סבעון מחכמי הדרעא, דרש מילי דאגדתא ממארי חז"ל וביארם על דרך הסוד. רבי מרדכי אסבעוני ב"ר ב"ר משה כתב "פרשת מרדכי" – פירושים לתורה על דרך הסוד. ספרו הודפס בשנת התרצ"א. באופראן ישב לפני כשלוש מאות שנה, המקובל ואעיש בר יחיא בר סבעון אשר קיבץ כת"י בקבלה וביניהם קטע מחיבור "מאורי אור" לרבי דוד דרעא הלוי. 

 על גדולתו של רבי יעקב, ניתן ללמוד מתורתו, אך גם קורות חייו יעידו על מעלותיו כתלמיד חכם, מקובל ויוצר דגול. שני חיבוריו, "פרח שושן" ו"מנחה חדשה", חוברו על ידו בתקופה קשה לו ולקהילתו. בתקופה זו נגזרו עליהם גלות, טלטלות ויסורים רבים. בהקדמתו ל"מנחה חדשה" הוא כותב: "אמנם מרוב הצרות התכופות עלי, נדלדלה ידי מרוב העניות ודוחק השעה ומחסרון כיס הקשה מכולם. גם נעדרו סבות ההכנות, לסיבת האוייבים המורדים אשר באו לארצנו ונלחצנו אנו והקהל יצ"ו בחצר אחת מגדולי הכפר, אשר היינו בו תושבים כמו חמש עשרה שנה לגלותנו ממדינת תארודאנת, לסיבת המגפה בשנת משי"ח לפ"ק (שנת השנ"ח) ויהי כאשר ישבנו בכפר אקא והיינו יושבים בהשקט ושלוה, ימים ושנים ובאו האוייבים ולחצונו בחצר הנזכרת עשרה ימים והחצר סוגרת ומסוגרת אין יוצא ואין בא ואח"כ גברה יד אויבינו וישפכו סוללה על החצר ויבואו במערות ומחילות עפר תחת הארץ וישימו גפרית ואש תחת יסודות החצר וישלחו אש תחתיה ותבקע האדמה ותפול החצר וימותו כמה וכמה אנשים… ואנחנו נמלטנו בחסד האל יתברך עמנו… ואח"כ עוד הגלונו האוייבים עמהם… והלכנו עמהם בגלות עד כפר תאמגרת… אמנם עוד נתפסתי שם לבדי וענו בכבל רגלי ופדיתי נפשי בממון רב וברחתי… ארצה ברבראי וגרתי שם שנה תמימה… ונסעתי משם לכפר אופרן יע"ה… ועוד טמנו לי רשעים פח ללכדני ונסעתי משם עוד לכפר אקא". 

 תאמגרת היא תאמארנת, עיירה בחבל סוס, בה ישב רבי יצחק סויסא המו"ל של "מערת שדה המכפלה" לרבי משה בן צור, אקא זה כפר קדום, אף הוא בעמק סוס, בו נודע הצדיק רבי יששכר בעל המעיין * * בהקדמה לספר "נתיבות שלום" (ועיין להלן), הובא על רבי יששכר בעל המעיין מאת הרה"ג יוסף חיים דבדה שליט"א, וז"ל: ליד ציונו של רבי יששכר בעל המעיין קבור חבירו השד"ר רבי יהודה בן חובב. שניהם היו שדרי"ם מארץ הקודש. על ציונו של רבי יששכר "בעל המעיין", יש חדר ורבים באים להשתטח על קברו, עכ"ל.

 כל הגליות שעבר רבי יעקב, לא נתנו לו מנוח. ספרים רבים בוודאי לא יכול היה לקחת איתו. צריך היה רבי יעקב לנטוש את בית מדרשו הקבוע ולהיפרד מרבותיו ומחבריו החכמים. דברים קשים אלו היו מפריעים מן הסתם למחבר רגיל, היו מונעים אותו מלכתוב, או לפחות, היו מאפילים על יצירותיו, לא כן הדבר אצל רבי יעקב היוצר הדגול. שני חיבוריו, על התורה ועל פרקי אבות, על דרך הפשט והקבלה, הם חיבורים חשובים ומעמיקים ובהם השתמש הרב במקורות רבים, לעיתים על פי זכרונו. 


השאר תגובה

עליך מחובר על מנת להגיב

פוסטים מאופיינים