ד'אר דייאלנה-הבית של יהדות מרוקו

שימור מורשת יהדות מרוקו

פיד RSS | עקוב בטוויטר | התחבר
Posted by admin On אוגוסט - 7 - 2012 0 Comment

מארץ ישראל למגרב ובחזרה לארץ התנ"ך;מסע בעקבות שורשי משפחת שׁלוּש,חלק-בית כנסת שלוש-נווה צדק2

 

 

נווה צדק: בית כנסת שלוש ברחוב אהרן שלוש-

 
למסע יוצאים מהבית. עבורי, הבית ב'ה' הידיעה הוא ביתו של סבי–סבי, אהרן שלוש ז"ל. ביתו גדול המידות, שהוקם בשכונת נווה צדק בשנת 1892, ניצב עד היום ברחוב הנושא את שמו – רחוב אהרן
שלוש מס' 32. אהרן שלוש היה מנכבדי הקהילה היהודית של יפו. בילדותו הוכשר להיות צורף, ולימים נעשה חלפן ובנקאי, אשר השקיע מהונו ברכישת אדמות מחוץ יפו. על אדמותיו נבנתה
בשנת 1887 השכונה נווה צדק, שהוא היה בין מייסדיה. את המגרשים לחברי האגודה מכר במחיר סמלי – כדי לעודד אותם להקים את ביתם בשכונה יהודית, מחוץ לחומות העיר יפו.
אהרן שלוש היה יהודי ירא שמים, ובצמוד לביתו, הקים בית כנסת משפחתי. אף על פי שהשתתפתי בעבר בכמה אירועים משפחתיים שהתקיימו במקום, מעולם לא הזדמן לי להתפלל בו תפילה של
ממש. השנה, בשבת של חול המועד פסח, י"ט בניסן, מלאו 90 שנה לפטירתו של אהרן שלוש, וקול פנימי חזק דחף אותי לבקר בבית הכנסת, כדי לשאת תפילה לזכרו. סרתי לבית הכנסת מבעוד
יום, ביום שישי של חול המועד פסח, כדי לברר את זמני התפילה ולתהות על טיבם של המתפללים במקום ומנהגי תפילתם. צעדתי ברחובותיה של נווה צדק ודרך רחבת מרכז סוזאן דלאל לעבר רחוב
 אמזלג, שם נמצאת כיום הכניסה לבית הכנסת.כשהתקרבתי, כבר הייתה השעה קרוב לתשע בבוקר. יכולתי לשמוע את תפילת השחרית בוקעת מבעד לחלונות הפתוחים של בית הכנסת. נכנסתי לרחבה והתמקמתי בפתח הדלת של בית הכנסת עצמו, כשגבי לבית אהרן שלוש. עמדתי שם זמן מה, מקשיב, מהסס, חוכך בדעתי. הייתי כאדם הנמצא על שפת הבריכה, רוצה לטבול במימיה, אך נרתע מהמגע הצפוי של הגוף עם המים הצוננים. לאחר זמן מה סימן לי אחד המתפללים שעמד ליד התיבה להיכנס פנימה ולֵישֵב עמם. מאחר שלא הייתי מצויד בטלית, אותתי לו בתנועה של היד, מכתף שמאל לכתף ימין, שלא אוכל להיכנס מבלי להתעטף. הוא הוציא טלית מהארון שבתחתית התיבה והגישה לי. התעטפתי, נכנסתי לתוך בית הכנסת, והתיישבתי בכיסא פנוי בצד ימין וממול לארון הקודש.סקרתי את סביבתי. ארון הקודש עשוי מתיבת עץ גדולה, בסגנון מיושן. לאורך כל הקירות עמדו כונניות עמוסות בספרי קודש. פה ושם נראו לוחות זיכרון ונרות לעילוי נשמת נפטרים שונים. בצד הימני, ניצבה שְבָכָה עשויה פיתוחים בעץ, המסתירה את עזרת הנשים, מאפשרת להן לצפות במתפללים דרך הפתחים שבה, אבל מסתירה אותן מהם. מעל דלתות המעבר לעֲזָרה, מהקיר המערבי של בית הכנסת, ניבטה בי תמונתו של אהרן שלוש ז"ל. תמונה זהה לזו שתלויה בביתי. 

הוא כאן, הוא איתי, אינני לבד.

השאר תגובה

עליך מחובר על מנת להגיב

פוסטים מאופיינים