ד'אר דייאלנה-הבית של יהדות מרוקו

שימור מורשת יהדות מרוקו

פיד RSS | עקוב בטוויטר | התחבר
Posted by admin On יולי - 23 - 2012 0 Comment

המימונה

לחג המימונה הנחוג אצל יהודי מרוקו, אין מקורות ברורים ומובנים מאליהם, לא בתנ"ך ולא בספרי ההיסטוריה שאפשר להסתמך עליהם חד-משמעית,אלא, מדובר בחג-מנהג, של פרשנויות, שכל כולו מכלול של סממנים וסמלים, הבא לסיים את חג הפסח. סיומו של חג הפסח-הוא תחילתו של חג המימונה. כמו לכל חג, גם למימונה יש סממנים וסמלים משלו.

הסמלים הם:

מים. יהודי מרוקו בילו חג זה למחרת [לאור היום] ליד נחלים, נהרות, אגמים וליד כל מקור מים מתוקים אפשרי, כי בניסן נגאלו אבותינו וחצו את מי-הים, לכן, הולכים לבלות בל היום ליד מקורות המים.
ירק וצמחים כל בית ושולחן בעדה המרוקאית בליל המימונה, קושט ברוב טעם בשיבולים ירוקות שזה עתה נקצרו משדה הקמה ופרחים וכל מיני צמחי בשמים, שזה עתה נקטפו בידי ישמעאלים והובאו בעודם טריים לבתי היהודים.הצמחים והבשמים נחתו על המפה הפרושה שעל השולחן, בינות לצלחות ומגשי העוגות ודברי המתיקה, יינות, מאחיא וליקרים, כיאה לחג הפסח והמימונה המתקיימים בעונת האביב. לצורך השלמת הרעיון שחג המימונה הוא חג של שפע, גאולה ומזל, הסמלים הנוספים הבאים, ממחישים זאת: ליד השולחן בין המטעמים מגרי החך, הונח דג שלם וטרי כשהוא טובל בקמח-הדג הנו סמל לפריון ושפע. ליד הדג הונחו מטבעות מכסף וזהב בצלחת הקמח, שסימלו איחולים לעושר ופרנסה טובה.

המתיקות:

המתיקות מבטאת שמחה וסמל לשנה מתוקה אושר וחיי שלווה.

מימונה= מימון= מזל וגורל טוב. לכן,שם של איש מימון פירושו מזל.אם לאישה קראו מזל, אזי, לאיש קראו מימון=מ-ז-ל. אחת הסברות למקור השם: על שם ההילולה של רבי מימון אבי משה בן מימון=הרמב"ם…אם תרצו…משה בן…מזל…והלו כל סמלי החג הזה, סובבים סביב המזל והגורל, האמונה והתקווה. יציאה לחירות תרתי משמע. יהודי מרוקו נתמזל מזלם בגולה [מימונם]…לא שירתו בצבא ולא עסקו בפוליטיקה ותמימותם לא הושחתה-מכאן נשאר להם זמן פנוי ונקי – על כן, חיפשו סיבה למסיבה…לשמוח, לשמח ובליל המימונה נשארה דלת ביתם פתוחה – בלילה זה, אין הזמנות…

כולם מוזמנים- גם מי שלא מכירים. בכל הבתים והמשפחות ציפו לאורחים, קרובים, חברים, שכנים ולכל אורח אפשרי,יבקר ויתכבד כיד המלך במטעמי החג המרשימים ביופיים ובטעמם.

בלילה זה הגברים לבשו תלבושת לאומית מרוקאית הנקראת "ז'לאבייה" והנשים לבשו קפטנים מהודרים צבעוניים ורקומים ברקמה ססגונית כיד הדמיון. על השולחן הוכן תרסיס מי מוורדים ריחניים בהם רססו כל אורח. בלילה זה-לא הולכים לישון…וכל הלילה חוגגים. על כן חג זה הפך לחג לאומי בישראל.
בספרו: ’בארץ מבוא השמש’ מספר, פרופ. זאב חיים הירשברג ז"ל, מצא בביקורו במרוקו בשנת 1954, אצל הרב בן-נעים, ספר עתיק מסוריה ובו מסופר שיהודי סוריה נהגו לחגוג את חג המימונה. גם יהודי כורדיסטאן חוגגים את חג הסהרנה – המימונה ליד צמחיה ומים. המופלטה המפורסמת הייתה אחד הסמלים האופייניים לערב זה והיא מסמלת את סיום הפסח והחזרת החמץ לבית, מתוך חגיגיות שנמשכה כל הלילה וגם למחרת, בילו בטיולים בחורשות וליד מקורות המים. המופלטה קיבלה צורות ושמות שונים, בכפרי האטלס ובמחוזותיה השונים של מרוקו. מידי פעם נשמע שיר קצר שחזר על עצמו כמעין פזמון קצר:

’ אללה מימונה-או-מברכה מסעודה’-גברתי מימונה-ברוכה ורבת מזל.

תרבחו ותסעדו… 😉

 סמלי המימונה 

 

 

השאר תגובה

עליך מחובר על מנת להגיב

פוסטים מאופיינים