ד'אר דייאלנה-הבית של יהדות מרוקו

שימור מורשת יהדות מרוקו

פיד RSS | עקוב בטוויטר | התחבר
Posted by admin On מאי - 24 - 2012 0 Comment

בס"ד

הרב שמעון ביטון – שפיכת מים בחג השבועות,-על מנהג והעלמו

 

קריאה בספר תורה בחג השבועות,מרוקו

זכורני שכילדים היה לנו חג השבועות אחד מן החגים היותר שמחים ועליזים לאור מנהגי שפיכת המים שבהם נהגו גם המבוגרים שבינינו. מנהג שפיכת המים היה כל כך מושרש בקרב המבוגרים עד כדי כך שאף לא אחד ראה בכניסת איש לבית רעהו על מנת לשפוך עליו מים, פסול כלשהו. מנהג זה הלך ונעלם במהלך השנים וכעת ממשיכים לאחוז בו ילדים קטנים ותו לא. במאמר זה ברצוני להתחקות אחר שורשי המנהג והסיבות להיעלמותו.

א. על תוקפו של מנהג ואפשרות ביטולו

ר' יוסף האן אומר בספרו "יוסף אומץ" כי "כל מנהג אבותינו – תורה, ומה שלא ידענו הוא לקוצר דעתנו". בכך מבטא חכם זה את התוקף הגדול אותו משווה ההלכה למנהג. ואכן במקורותינו אנו מוצאים ביטויים רבים לחשיבותו של המנהג. כך מוצאים אנו בדברי רשב"י :

ילקוט שמעוני משלי רמז תתקס
"אל תסג גבול עולם, א"ר שמעון בן יוחאי אם ראית מנהג שעשו אבותינו אל תשגה אותו, כגון אברהם תיקן תפילת השחר, יצחק תפילת המנחה, יעקב תפילת ערבית, שלא תאמר אף אני אוסיף אחרת, תלמוד לומר 'אשר עשו אבותיך', א"ר יוחנן לא עשו אלא לכל הדורות".
מדברי ר' יוחנן עולה כי אין לראות במנהג תקנה לדור מסוים ולזמן מסוים אלא תקנה שיש לכבדה בכל הדורות. ובדברי הירושלמי אף מצינו כי למנהג יש עדיפות על פני ההלכה:

תלמוד ירושלמי מסכת יבמות פרק י"ב דף יב טור ג'ה"א
"חלצה במנעל, חליצתה כשרה. למי נצרכה? לרבי מאיר. ורבי מאיר אמר אין חולצין במנעל? תני: מר רבי יוסי מעשה שהלכתי לנציבין ראיתי שם זקן אחד ונמתי לו. בקי לך ר' יהודה בן בתירה מימיך? ונומה לי, רבי שולחני הייתי בעירי ועל שולחני היה תדיר.
ונמתי לו, ראית חולץ בימיך? במה היה חולץ במנעל או בסנדל? אמר לו, רבי יש סנדל במקומנו?! ואמרתי מה ראה רבי מאיר לומר אין חולצין כמנעל?! ר' בא כר יהודה כשם רב, אם יבוא אליהו ויאמר שחולצין במנעל, שומעין לו, שאין חולצין כסנדל, אין שומעין לו, שהרי הרבים נהגו לחלוץ בסנדל והמנהג מבטל את ההלכה.
רבי זעירא רבי ירמיה בשם רב: אם יבוא אליהו ויאמר שאין חולצין במנעל, שומעין לו, שאין חולצין בסנדל, אין שומעין לו, שהרי הרבים נהגו להיות חולצין בסנדל והמנהג מבטל את ההלכה".
בדברים חריפים אלו של הירושלמי אנו שומעים על עמדה הלכתית הגורסת שאף אם תהיה התערבות אלוקית (=דמותו של אליהו), שתכריע כנגד המנהג הנוהג, הרי שלנו אין אלא מה שנהגו. הסבר לתוקף הרב אותו מקנים חכמים למנהג מוצאים אנו בדברי רב האי גאון בדבריו אודות מנהגי התקיעות בר"ה וסדרן:
"ודבר הרבים היא המוכיח על כל משנה ועל כל גמרא. ויותר מכל ראיה מזה פוק חזי מאי עמא דבר וזה העיקר והסמך. ואחר כך אנו מביטים בכל הדברים שנאמרו במשנה או בגמרא בענין הזה…".
דהיינו, המנהג הנוהג משקף ומשמר את שלשלת קבלת ההלכה למן משה רבינו ועד לדורו של כל חכם וחכם ועל כן ההלכה בספרים היא זו שנדרשת להתאמה למנהג ולא להיפך.
עם זאת מצינו כי לא מעט חכמים לא חששו לבטל מנהג שנראה בעיניהם כמנהג טעות, ואף ראו בכך מצוה. מפורסמים הם דבריו של רבינו תם בהקשר זה – 'מנהג' זה 'גהנם' למפרע. כך האר"י הקדוש לא חשש לבטל את המנהג לעמוד בשעת אמירת ה"קדיש", שכן לדעתו מנהג זה מיוסד על טעות בירושלמי ולכן יש לבטלו. לכך יש להוסיף כי מנהגים שונים בקרב העם אשר מקורם בתרבות שסבבה את עמנו בכל הגלויות, ואכן אין להם שורש ועיקר במקורותינו.

 

[subscribe2]

השאר תגובה

עליך מחובר על מנת להגיב

פוסטים מאופיינים