ד'אר דייאלנה-הבית של יהדות מרוקו

שימור מורשת יהדות מרוקו

פיד RSS | עקוב בטוויטר | התחבר
Posted by admin On מאי - 6 - 2012 0 Comment
ה. הפער הבין- עדתי בישיבות הליטאיות
ישיבת אקס-לה-בן הגדירה את עצמה בפרסומיה כישיבה אורתודוכסית קיצונית, הממשיכה את המסורת האשכנזית של מזרח אירופה , ואף על פי כן , היא מצאה את הדרך לקלוט תלמידים ממרוקו ולחנכם ברוח המסורת הזו , תוך צימצום המתח הבין-עדתי . הדבר נתאפשר מפני שמרבית התלמידים היו ממוצא צפון-אפריקאי ומשום ששפת הלימוד היתה צרפתית , שפתם של בני מרוקו; בכך נשתמרה המשכיות מסוימת שגם התלמידים וגם ההורים היו מעוניינים בה . בתחילה למדו התלמידים לימודי חול יחד עם הצרפתים בתיכון המקומי , ומאוחר יותר למדו לימודי חול בישיבה ; היה להם מעמד אזרחי שווה לכולם והם נבחנו בבחינות בגרות ממשלתיות. מכל הטעמים האלו לא סבלו התלמידים ממרוקו מתחושות של זרות או קיפוח .

גם בישיבה של הרב וולטנר , ישיבת " עץ חיים " שבטנג' יר , לא התעוררה התנגדות בולטת לאופי הליטאי – הזר – של הישיבה . גישתו החינוכית של הרב וולטנר צימצמה את היווצרותם של רגשות תסכול וניכור .
לדברי הרב וולטנר היה צריך להתייחם ברגישות לתלמידים . בישלנו ואכלנו את האוכל והטעמים שהם היו רגילים מהבית, התפללנו בנוסח התפילה שלהם , האווירה שלהם , רק לימודי הקודש היו על ידי מורים אשכנזים בעברית (ולא ביידיש – י " ל) , ושיטת הלימוד וסיפורי המוסר מהישיבות הגדולות שלנו.

תלמידי הישיבה לא ראו שום פגם בכך שבישיבת טנג' יר אימצו לעצמם תלמידים יוצאי צפון אפריקה נורמות של אשכנזים מזרח אירופיים . כך ביטא זאת הרב אברהם אלחדד ,יליד פאס , בוגר הישיבה בטנג' יר וכיום מנהל סמינר לבנות של " אוצר התורה " באזור פריס :האמת היא שביובל השנים האחרונות סבלנו בצפון אפריקה ממשבר דתי-תורני חמור . גם כמה מן הרבנים שלנו לקו בתחום ההשקפה היהודית. אלמלא זכינו לאמץ את הנורמות של הקהילות החרדיות-אשכנזיות, אני לא יודע לאן היינו מגיעים ומה היה עולה בסופנו. . . בישיבה עוצבה השקפת עולמי . אני גאה בכך שאני תלמידם של תלמידיהם של גדולי ליטא. אין לי שום קומפלקס. הם אשר עצבו את רוחנו ואת דעותינו ואנחנו חייבים להם את הכרת הטוב .

לעומת זאת, בישיבת " אור יוסף " בצרפת ובישיבת מיר בניו יורק נוצר בימים ההם מתח בין חלק מיוצאי מרוקו לבין הנהלת הישיבה יותר מאשר במוסדות אחרים. בשנים הראשונות הגיעו מכתבים קשים להורים במרוקו על התנאים בישיבות, ובעקבותיהם קמה צעקה גדולה ומחאה ציבורית של ההורים על הייחס לילדיהם .

ב " אור יוסף " היו התלמידים מוכרחים ללמוד יידיש כדי להשתתף בשיעורים , והישיבה הנהיגה אווירה של סגפנות ,במטרה לתת לתלמידים כוח נפשי , כוונה עמוקה והתעלות בלימודי המוסר והתורה ,כמיטב מסורת הסגפנות של זרם נוברהדוק . מאפיינים אלה לא תמיד התקבלו בהבנה על ידי חלק מהתלמידים ; ההורים במרוקו ראו בקור ובמחסור באוכל סימנים לקיפוח ולחוסר התייחסות מצד ההנהלה . ממכתב תשובה של הרב עבו לרב ג' ליבמאן , אשר האיץ בו לשלוח תלמידים נוספים , אנו למדים על המצב בישיבת מיר וכן על הסיבות להאטה בזרימת התלמידים לישיבת " אור יוסף " :רב נכבד , כמו שכתבתי לכ' , אתמול בלילה נעשתה אסיפה וראשי המדברים הם א ' שוקרון וא' יפרח . .. תחילת דבריהם באותם תלמי' שנסעו לאמריקא , שכ " כגדלה צעקת הוריהם בשבילם שתמיד כותבים לאבותם ולנו , וכולם בסגנון אהד מתאוננים ומתלוננים הרבה שהם במצב רע כ "כ , הן מצד הלמוד שהוא לקוי ,ומתהילה הביא להם הרב קאלמאנוביץ' מורה אשכנזי שאינם מבינים הברתו כלל. ..

התלונה הכי גדולה שאינם יכולים לסבול היא חוסר הסיפוק באכילה הנחוצה
והשתיה וכו' ושבעצמם נעשו בבחינת משרתים למשל מטאטים הבית ואף המחראות
ורוחצים הכלים , דברים שלא עלו על הדעת ולא קוו , ככה כותבים תמיד מפני כל זה גדלה צעקת אבות ובנים . . .

לסיכום , לא ניתן לקבוע כי יוצאי מרוקו סבלו מתחושות של ניכור ותסכול בכל הישיבות הליטאיות. תגובותיהם של התלמידים והוריהם היו שונות ממקום למקום , לפי הגישה החינוכית של הישיבה ורגישות ההנהלה לצורכי התלמידים . בישיבות חכמי צרפת באקס-לה-בן ובישיבת " עץ חיים " בטנג' יר לא התפתחו רגשות הניכור והטינה באותה מידה כמו בישיבת " אור יוסף " ומיר .

השאר תגובה

עליך מחובר על מנת להגיב

פוסטים מאופיינים