ד'אר דייאלנה-הבית של יהדות מרוקו

שימור מורשת יהדות מרוקו

פיד RSS | עקוב בטוויטר | התחבר
Posted by admin On מאי - 6 - 2012 0 Comment

ג.הצלת עולם התורה לאחר השואה

אם ההוצאה של תלמידים מובחרים ממרוקו לישיבות אירופה עמדה בסתירה לכוונה לחזק את החינוך היהודי במרוקו, מדוע נעשה הדבר? ראינו שהמטרה היתה הצלת התלמידים לתורה , אך יש לדייק ולומר כי העיקר לא היה הצלת התלמידים אלא הצלת התורה . בראש הישיבות שבהן למדו מרבית התלמידים ממוצא מרוקאי בשנים שלאחר המלחמה עמדו, כאמור , הרבנים קאלמאנוביץ' , ליבמאן , חייקין ווולטנר. בעיני הרבנים הללו היתה השעה שעת חירום , והדרך ל" הצלת התורה " לאחר השואה ולעצירת תהליך הנטישה היתה על ידי יצירה של "בני תורה " והפחת רוח חיים בעולם הישיבות שנחרב .

המאמץ להצלת עולם התורה התנהל במסגרת התנאים ההיסטוריים שנוצרו בעת
ההיא, דהיינו נדודי שארית הפליטה מערבה לאחר המלחמה ופעולות ההתארגנות הבהולות של המנהיגות הרוחנית שנשארה בחיים באירופה ובארצות הברית: הקמת " ועד ההצלה " ,סיוע הג' וינט וסיוע המימשל בארצות הברית לעניין זה .
בימים שלאחר המלחמה החלו הפליטים מפולין ומשאר אזורי מזרח אירופה ,
שנוספו עליהם עשרות אלפים שברחו מזרחה לסיביר , לחזור למקומות מגוריהם .

רוב הניצולים החליטו להגר לארצות הברית או לעלות לארץ ישראל, אך עבור חלקם שימשה צרפת יעד זמני או קבוע. על פי הערכות משנת 1946 היו בצרפת מאה ושמונים אלף יהודים מהם מאה ושישים אלף תושבים מלפני המלחמה ועשרים אלף פליטים ממרכז אירופה וממזרחה . בתוך שנתיים הצטרפו אליהם שלושים וחמישה אלף פליטים נוספים .

בין המוני הפליטים היו גם רבנים ותלמידי ישיבות גדולות מפולין וליטא , שלא היה להם אירגון-אם בצרפת שלפני המלחמה . רבנים ידועי שם התארגנו באמצעות " ועד ההצלה " של אגודת הרבנים בארצות הברית, בראשות הרב אהרון קוטלר והרב קאלמאנוביץ' מ" אגודת ישראל" , ובסיוע הג' וינט. אלו הפכו את צרפת בכלל, ואת ה" פלצל"( הרובע היהודי הישן) בפריס בפרט , למרכז לטיפול באלפי הפליטים , ובעיקר בילדים יתומים . במספר מקומות ברחבי צרפת ניקנו או נשכרו אחוזות שלמות , אשר שימשו אכסניות לפליטים .
Sajnt) מן ז' רמן און ליי , ( Versajflles ) שליד וורסאי (Pepiniire) באקס-לה-בן , פפינרי פובלן, ומקומות נוספים , התאספו תלמידי ישיבות ומוריהם . לדוגמה , Germin תם Laye

בפפינרי התאספו תלמידים מהישיבות המפורסמות שבליטא, סלובודקה , קמניץ וטלז ,בהנהגתו של הרב יצחק בצלאל אורלנסקי . בעיירה פובלן , בהנהגתו של הרב גרשון ליבמאן, נמשכה מסורת נוברהדוק. הושקעו כספים, גויסו מורים , והחלו הלימודים . למוסדות תורה אלו הצטרפו נערים יתומים , שהופנו אליהם בידי גורמים שונים ; המסגרות הללו סיפקו ליתומים לימודים , מגורים ומחייה. מרבית הארגונים שצצו על אדמת צרפת בעקבות המלחמה לא האריכו ימים , כיוון שרוב הניצולים ממזרח אירופה לא נשארו בצרפת. אף על פי כן , המאמצים הרבים שהושקעו בצרפת השאירו תשתית טובה למספר מרכזים תורניים אשר השתרשו בארץ זו , כמו הישיבה " חכמי צרפת" באקס-לה-בן וישיבת " אור יוסף" שבפובלן .מקומה של צרפת במפה הדמוגרפית של יהדות מזרח אירופה בעקבות השואה, ופעולות ההצלה שנערכו על פי תפיסת העולם של גדולי הרבנים , עומדים ביסוד ההוצאה של תלמידים ממרוקו לישיבות הליטאיות. תהליך זה התרחש במקביל לבעיה המקומית של החינוך במרוקו ובאינטראקציה עימו. בסוף שנות הארבעים ובתחילת שנות החמישים ניבנו ישיבות אלה מגיוס תלמידים ממרוקו וקליטתם , דבר שעמד בסתירה לצורכי החינור המקומי במרוקו.

לנגד עיני הרבנים האשכנזים עמדה הצלת שארית הפליטה מכליה רוחנית בעקבות
השואה ; לדידם מדובר היה לא רק בניצולי אירופה אלא בעם היהודי כולו , ובתוכו יהדות מרוקו. אולם עיקר דאגתם היתה להצלת הישיבות שלהם ומסורות הלימוד והמוסר שלהם . באנגליה , למשל, נסע הרב וולטנר למרוקו לאסוף תלמידים לאחר שלא יכול היה למצוא מועמדים לישיבה שלו מבני המקום או מהפליטים שהגיעו מאירופה. הפוטנציאל האדיר שהיה טמון ביהדות במרוקו, הדתית ביסודה , והאפשרות למצוא בקירבם ללא קושי בני תורה שימלאו את הישיבות הריקות , ובכך להפיח בהן היים חדשים , היה המניע המרכזי לפעולת הרבנים במרוקו.

באחד ממכתביו אל הרב עבו , שנידון בו המחסור במורים ברשת "אוצר התורה " ,
כתב הרב קאלמאנוביץ' את הדברים הבאים :כפי מכתב כב' ( ודו)באשר נחוץ לו מורים טובים החסרים לנו שמה , דברנו עם מר שלום וגם הוא הסכים לזה כי דוד ביטון ואברהם חליוה המה מורים מצוינים ובפרט עתה אחרי שלמדו פה ששה חודשים כדאי לשלחם חזרה למרוקו שיעבדו בתור מורים מומחים תחת השפעתו ויהיו לו לעזר בכל עבודתו של אוצר התורה .ישלחם לבקר ולתקן את החדרים והת" ת וגם הישיבות וישמשו בתור מורים ראשיים .

וכן חיים טולידנו ושלמה אלחרר גם המה בדעתם לחזור והמה יכולים להיות
מורים למתחילים בגמרא ותנ" ך ולכן ישביע דעתם בזה . העקר שיחסר השאיפה
והתשוקה להיות גדולי תורה ויראה באמת ורק חפצים בעבודה פשוטה ומעט
ללמוד. כי לדעתי ההצלה היותר גדולה לכל העם כולו יכול לבוא רק על ידי גדולי תורה ויראה ואולי ירחב ד' ועוד נזכה להוציא מהם כאלו.
מדברים אלו עולה כי סדר עדיפויותיו של הרב קאלמאנוביץ' היה קודם כל להעביר תלמידים מצטיינים ללימודים בישיבות לצורך הכשרתם להיות גדולי תורה , ללא שום כוונה להחזירם למרוקו לחיזוק תשתית החינוך . גם ראשי ישיבות אחרים לא התכוונו להשיבם לארצם . הרב ווינגערטן הינחה את הרב עבו לכתוב על גבי טופס הבקשה לאשרת כניסה שהתלמיד בא רק לחצי שנה , כדי ללמוד ולשוב , שאם לא כן , ממשלת אנגליה לא תעניק היתר כניסה. אולם הרב ווינגערטן הבהיר כי לאחר שיגיעו התלמידים לישיבה הם יוכלו להישאר בה ככל שיחפצו.

לא פעם גער הרב קאלמאנוביץ ' ברב עבו שאינו משתדל מספיק בעניין
משלוח התלמידים , אך ממכתב שכתב הרב עבו ליוסף שמאע, סגנו של יצחק שלום ,מייסד " אוצר התורה" , נראה שהרב עבו התגאה בתפקידו כמגייס בחורים לישיבות אירופה :שמי הולך טוב מהתחלת מרוקו עד סופה וכולם אוהבים אותי חוץ ממנהלי האליאנץ ואיזה שונאים מחמת קנאה … והשם יודע שאין כוונתי להתגאות רק לכבוד התורה ולומדיה שאינני רק חניך אלא למדתי בישיבות גדולות של אשכנזים ויודע איך מנהלים ישיבות ועבדתי בזה ויש לי תעודות רבנות מרבנים גדולים אשכנזים וספרדים .. . ואם יש ספרדי הלומד בישיבות אשכנזים נזקף על חשבוני…

גאוותו היתה נעוצה בהערכה הרבה שרחש ללימודים בישיבה אשכנזית, תפיסה שבוודאי היתה משותפת למנהיגים אחרים בסביבתו.
ממכתבי הרב עבו ניתן ללמוד שהיה ביקוש רב מצד תלמידים לצאת ללימודים מתקדמים בישיבות. במכתב אחד הסביר הרב עבו שהצעירים רוצים לעזוב את מרוקו " מסבה שאין להם אפשרות להמשיך בלמוד ואין מורים " .

לגורם זה חברו גורמים נוספים , כפי שהעיר הרב עבו במסמך אחר:
כב'(ודו)צריך לדעת כי עניין משלוח לאמריקה תלמידים עשה חשק גדול במרוק
ויום יום כמה מכתבים הנני מקבל מכתבים עם בקשות לצרף אותם לנסיעה לאמריקה לפחות לנסיעה שניה ואני משיב שצריכים להזדרז ולפחות לדעת פרק שלם בעל פה עם תוספות וזה עושה חשק רב במרוק מה שהשאיר הפרס עשתה אמריקה עניין הפרמים …

התלמידים שנבחרו זכו למילגות לימודים לארבע שנים מיום בואם לארצות הברית.המלגה כללה שכר לימוד , ארוחות במסעדת הישיבה , מגורים בפנימיות, טיפול רפואי ,הספקת צרכים יום יומיים וסיוע בהשגת אשרות כניסה לארצות הברית באמצעות הקונסוליה האמריקאית במרוקו.

המצב הכלכלי הקשה במרוקו היה אחד הגורמים לנהירה לישיבות שמחוץ למרוקו:
" תחילה שמנו דעתנו לעשות טובה ולמשוך אותם בעבותות אהבה, קבענו להם פרסים ,קצבה חודשית לכל תלמיד ותלמיד, מלבד זה יש להם על כל דף גמרא שישננו בעל פה מאה פרנק ואם יהיה שלם בתוספת מאה וחמישים פרנק, עוד תוספת טובה מי שישנן פרק שלם יקבל חמש עשרה מאות פרנק" .

רצון התלמידים לנסוע וללמוד במוסדות גבוהים ויוקרתיים מחוץ למרוקו משתקף בדברי הרב שלום מאשאש, אשר בתחילת שנת 1949 עמד בראש כולל "כתר התורה"במכנם .

במוסד זה למדו שבעה-עשר תלמידים ברמה גבוהה ; הרב קאלמאנוביץ' לקח את רובם לישיבת מיר בארצות הברית וכולם נשארו שם . לדברי הרב משאש התלמידים רצו לנסוע ואי-אפשר היה לעצור בעדם , כיוון שלא עמדה בפניהם אפשרות אחרת -" אילו נשארו מה יעשו?" . לטענתו כבר אז ידעו כולם שאין עתיד לקהילה היהודית במרוקו ועל כן חיפשו תלמידים דרך לצאת החוצה .

רבים מתלמידי מרוקו לא התכוונו לחזור למרוקו ולהורות בה. הרב יהודה אלקיים הוא דוגמה אופיינית; קורות חייו נרשמו בעיתון החרדי קונטרס בכתבה לזכרו. הרב אלקיים למד הנדסת השמל בפריס. בעקבות התוודעותו לרב קאלמאנוביץ' , יליד קזבלנקה 1928 בשנת 1951 נסע ללמוד בישיבת גייטסהד שבאנגליה ונשאר שם עד 1957 . בישיבה זו למדו (French colony) " עוד תלמידים ממרוקו, שכונו " המושבה הצרפתית.
בשנת 1953 הקים הרב וולטנר את הישיבה ואת שאר מוסדות החינוך בטנג' יר והזמין את האברכים הלומדים בגייטסהד לקחת חלק במאמץ החינוכי, כרבנים וכמורים, אולם התלמידים דחו את הצעותיו,משום שרצו להקדיש את עצמם ללימודים .

הרב רפאל ברוך טולידנו, הרב הראשי של מכנס ביקר בגייטסהד בעת ההיא ונפגש עם האברכים כדי לשכנעם לשוב, בטענה שהם זונחים את אחיהם במרוקו להתבוללות ולשמד. הרב אלקיים התרצה, אך לא לפני שהתייעץ עם הרב יצחק זאב סולובייצ' יק ( " הבריסקר רב" ) .

הרב הידוע היה אז בביקור בישיבה ונתן את ברכתו לכך שהרב אלקיים יפסיק את לימודיו ויחזור למרוקו לעסוק בחינוך.

השאר תגובה

עליך מחובר על מנת להגיב

פוסטים מאופיינים