ד'אר דייאלנה-הבית של יהדות מרוקו

שימור מורשת יהדות מרוקו

פיד RSS | עקוב בטוויטר | התחבר
Posted by admin On מאי - 6 - 2012 0 Comment

ב. גיוס הלמידים ממרוקו לישיבות אשכנזיות

והייתי כקול קורא במדבר ונשארתי לבדי על כל החזית. ועמלתי כמה שנים להחזיקם ,וב " ה ובעזרת השמן הם המה תלמידנו שהצלנו, הממלאים את כתלי הישיבות באיירופא וגם באר " י בארץ ישראל , בפריז בפובליענס פובלן , בלונדון ,בעקם לעבען אקס-לה-בן, רובם ככולם אך , Gateshead , בגייטסהעד גייטסהד ורק תלמידנו. וכן גם בא"י וכן גם באמעריקא אין ישיבה א' חת שלא ימצא תלמידי מאראק והם המה תלמידנו . וכבר יש מהן קצת בני תורה ובעלי הוראה , מורים ומדריכים . וכן יש חבר מלומדים גדולים בעלי תשובה בצרפת מתלמידי מאראק -דוקטורים פרופסורים אינגינערים מהנדסים המקדשים שם שמיים .כך תיאר הרב אברהם קאלמאנוביץ' את פועלו; את תפקידו הוא הגדיר כ" הצלת" תלמידימרוקו לתורה.

קשרים של ישיבת אקס-לה-בן עם יהודי מרוקו נתרקמו כבר בשנת 1945 על ידי
הרב חיים יצחק חייקין , יחד עם הרב ידידיה מונסינגו , רבה של פס , אולם דומה כי הקליטה של תלמידים ממרוקו בישיבות באירופה ובארצות הברית החלה באופן משמעותי בשנת 1947 , בעקבות סיור שערך הרב קאלמאנוביץ' במרוקו , ובעקבות פעולותיו של השליח הארץ ישראלי הרב רפאל עבו שעבד בהשגחתו של הרב קאלמאנוביץ' . גם הרב גרשון ליבמאן , כששמע שבצפון אפריקה חיים עוד חצי מיליון יהודים , נסע בתחילת שנות החמישים , ללא ידיעת השפה הצרפתית או הערבית, לאסוף כמה עשרות תלמידים לישיבת "בית יוסף " בפובלן .
ההוצאה של תלמידים ממרוקו לישיבות בארצות אחרות היתה תופעה כלל יהודית ,
ולאו דווקא צרפתית. בשנת 1950 נסע הרב זאב וולטנר למרוקו לגייס תלמידים
( Sunderland ) לישיבתו בסנדרלנד שבאנגליה.
ישיבות אחרות באנגליה שבהן למדו תלמידים ממרוקו הן ישיבת " תורת אמת " של הרב י' צבי סטימאצקי בלונדון ,וישיבתו של הרב משה שניידר בגייטסהד .
בארצות הברית השתלבו תלמידים בישיבת מיר ובישיבת " מגן דוד " שבניו יורק .

הרב גרשון ליבמאן בארץ ישראל הישיבות המעורבות בתהליך היו ישיבת פוניביז' וסלובודקה בבני ברק ,שהן ישיבות אשכנזיות במסורת הלימוד הליטאי , והישיבה הספרדית " פורת יוסף "בירושלים .
הפיזור הרחב של הישיבות מצביע על תופעה בעלת היקף רחב ומתמשך ;
המגמה נמשכה עד סוף שנות השישים , ואף התגברה בעקבות כינונה של מרוקו העצמאית. בשנת 1956 מה היתה מטרת הוצאת התלמידים וקליטתם בישיבות שמחוץ למרוקו ? ראינו שהרב קאלמאנוביץ' תיאר את משימתו כהצלת התלמידים לתורה – אך הצלה ממה ? הרב ליבמאן הדגיש את הצורך להציל את התלמידים מנזקי המודרניזציה : " מעניין לי על מי נטשת הצאן במבוכה כזו ? כי בשעה טרופה של חיות טורפות הסכנה גדולה " .
" החיות הטורפות" במשפט זה , ובהגותו של הרב ליבמאן בכלל, הם כי" ח , מחנות השמאל, קיבוצים ,עליית הנוער והחיים המודרניים . הרב ליבמאן מתאר את השפעת הגורמים הללו במונחים
" כיליון רוחני " , " שמד " , " אבדון " , " הסתה הדחה " .בדרך כלל נשלחו לאירופה תלמידים מצטיינים בני שבע-עשרה -עשרים . לפי הרב עבו " לא שלחתי צעירים בני חמש-עשרה גם שיש בהם בעלי כשרון גדול ] הדגשה שלי –
י"ל מסיבה זו שלא יסבול כב ו דו מהם אם יתחרטו כשיגיעו לאמיריקא ויתגעגעו להוריהם כי לא מורגלים .. . " ; מדברים אלו עולה כי הרב עבו ביקש לכתחילה לשלוח גם תלמידים מוכשרים בני חמש-עשרה – שש-עשרה , אך נמנע מכך . הרב עבו הקפיד לשלוח רק את המצטיינים , וכך הוא תיאר את אלו שנשלחו : " בחורי חמד בעלי כשרון שלמדו ויכל להיות מהם גדולי תורה … ובזה בחרנו תלמידים אחרי בחינה שידעו גמרא ותוספות לבדם בלי עזרת מורה ואחרי שאלות וחקירות עליו " .

אך הוצאתם של תלמידים מצוינים בלבד לא היתה יוזמתו של הרב עבו , אלא נבעה מדרישתם של ראשי הישיבות – הרב קאלמאנוביץ' דרש במספר מכתבים : " ולבד זאת עליו לודע כי רק המצוינים ביותר בעלי כשרון ודעת המה יכולים לבוא, ולא פשוטים . . . " .
הרב יצחק ווינגערטן , ראש ישיבת " תורת חיים " שליד לונדון , הודיע לרב עבו על נכונותו לקלוט כארבעים תלמידים ושלח נציג למיין אותם במרוקו ; גם הוא ביקש תלמידים " מהוגנים " , ו " יותר טובים " .
גם הרב גרשון ליבמאן ביקש רק תלמידים בעלי יכולת גבוהה , ובמכתביו הוא לא חסך מהם שבחים : " ובעקר באחרונה התעלו כ " כ כל כך עד שאני בעצמי מתפעל מהם ב " ה . למודם המוסרי הוגבה לאין שיעור , ועוד יותר עבודתם
המוסרית ותפלתם הרגשית וכו' ובכלל השקפתם המקיפה בתורה והעולם מפליאה מאוד" .

חלק מן הפעילים בחינוך שאפו לשלוח תלמידים ללימודי חוץ על מנת שיחזרו למרוקו כמורים . מדיניות הג' וינט( היתה להשקיע משאבים stribLltjon Cornmittee על מנת ליצור תשתית מקומית ארוכת טווח למנהיגות קהילתית-חינוכית, המנוהלת על ידי ועדים מקומיים נבחרים ; אמנם היציאה ההמונית של יהודים ממרוקו בשנים – 1954-1956 הקשתה על ההגשמה של מדיניות זו.

אך מדיניות הג' וינט נתקלה בהתנגדות גם מצד ההנהלה הרוחנית המרכזית של " אוצר התורה " בניו יורק , והדבר בא לידי ביטוי בשיגור תלמידי החכמים המוצלחים ביותר אל מחוץ למרוקו ללא כוונה להחזירם .

הממונה מטעם הג' וינט על החינור במרוקו בשנות , (Stanley Abramovitch ) (סטנלי אברמוביץ) החמישים והשישים , דיווח לממונים עליו כי קשה להכשיר סגל מקומי ברמה טובה ,כיוון שהמועמד מתחיל את הכשרתו בגיל שלוש-עשרה או ארבע-עשרה במוסד מקומי ברמה נמוכה , ולאחר שלוש או ארבע שנות לימוד הוא מחפש מקום בישיבות גבוהות מחוץ למרוקו ; לדבריו, מעטים מאלו שלמדו בישיבות מחוץ למרוקו חזרו לשרת את מערכת החינור המקומית.
דומה אפוא כי בניגוד לג' וינט, חלק מהרבנים ומנהלי הישיבות לא פעלו מתור כוונה להחזיר את התלמידים למרוקו.
אברמוביץ' הצביע על הרב קאלמאנוביץ' כמי ששהוציא את התלמידים מהישיבה
בטנג' יר בהבטחות שונות. הוא גם הזכיר את ישיבת פובלן של הרב ליבמאן בצרפת והישיבות באנגליה שעושות אותו דבר:
אנו שרויים במעגל קסמים , שבו מוסדות המסובסדים על ידינו אינם יכולים להעלות את רמתם , משום שאין להם הסגל המתאים . לאחר שנים רבות של עבודה יש לנו תלמידים מתאימים בישיבת טנג' יר , שצריכה להמשיך להכשיר תלמידים , והרב קאלמאנוביץ' מושך אותם בהבטחות, כפי שעושות גם פובלענס והישיבות האנגליות.

אברמוביץ' סבר כי הוצאת התלמידים המצטיינים ממרוקו ללימודים גבוהים בישיבות ליטאיות ואי-החזרתם למרוקו כמורים פוגעת במאמצי הג' וינט להרחיב את רשת מוסדות "אוצר התורה" שם. לא ברור אם מייסדי " אוצר התורה " וההנהלה הראשית בניו יורק היו מודעים לכך שהם כורתים את הענף שעליו הם יושבים , במובן זה שהוצאת התלמידים הטובים מונעת את פיתוחו של החינוך המסורתי – והרי זו היתה מטרת הרשת.

השאר תגובה

עליך מחובר על מנת להגיב

פוסטים מאופיינים