ד'אר דייאלנה-הבית של יהדות מרוקו

שימור מורשת יהדות מרוקו

פיד RSS | עקוב בטוויטר | התחבר
Posted by admin On מאי - 1 - 2012 0 Comment

המשך –

 

היחסים בין התושבים ובין המגורשים במארכש,כפי שהם משתקפים ב 'קורא הדורות',שונים תכלית שינוי מהיחסים שבין התושבים למגורשים בקהילת פאס.

בפאס נחלקו המגורשים עם התושבים על מנהגי שחיטה-המחלוקת הידועה על הנפיחה,וכן על מנהגי הנישואין,גירושין וירושה.המחלוקת נבעה מחילוקי ההלכות ומהבדלי המנהגים שבין שני הקהלים,ולא חרגה מתחומים אלה.גם במארכש,לפי קורא הדורות,התגלעה מחלוקת בין המגורשים לתושבים מנימוקים אלה:אמרו עליהם כשבאו לעיר מארויקוס לא היו הרבנים הנזכרים אוכלים משחיטת חכמי מאירויקוס וכמה דינים שהיו חלוקים עמהם.אך גם נימוקים אחרים היו לה:'כל אלה הרבנים רובם באו מקאשטילייא מגורשים הם ונשיהם ובניהם במלבוש האלפלאמינגו"ס ונתקנאו בהם שהיו עשירים גדולים שהביאו עמהם ממון רב'.קנאת התושבים במגורשים בגלל עושרם היא תופעה שלא מצאנוה בקהילת פאס.המגורשים שהתישבו בפאס לא היו עשירים,אדרבא הם הגיעו אליה חסרי כל,כמסופר בכרוניקות הידועות שנכתבו בה.אין לדעת אם אכן המגורשים שהתיישבו במארכש 'הביאו עמהם ממון רב',ובכך שונים היו-במצבם הכלכלי או בעמדתם הנפשית-מהמוקמיים בפאס.טיב המחלוקת במארכש,שנתווספו לה נימוקים כלכליים,גרם להתרחבותה אל מעבר לתחומי הקהילה-להלשנה אל המלך,תופעה שלא היכרנו מקהילת פאס:'הלכו קהל מארויקוס אצל המלך שהיה באותה העת ואמרו לו עליהם לשון רע'.חכמי המגורשים סיכלו את ההלשנה ואף 'שאלו מהמלך שלא יעשה שום היזק לאותם היהודים שהלשינו עליהם'.

על יחס שלילי מצד התושבים אל המגורשים הגיעו אלינו ידיעות משני מקורות נוספים. רבי יצחק בר ששת,ממגורשי קנ"א 1391 שהתיישב באלג'יר,מספר על יהודי שהיה מתאמץ שיעשו הקהל עם השר לבל יניחם לרדת,למען ישובו מיורקה וימנעו הכל מלבוא פה.רבי שלמה בן וירגה מספר,כי יהודי רומא חששו שמא המגורשים 'יקפחו פרנסתם' ופנו אל האפיפיור למנוע את ישוב המגורשים בעיר. האפיפיור סירב,המגורשים נתיישבו ברומא ועל התושבים הוטל קנס.אלא שהחוקרים נוטים לפקפק באמיתות הסיפור על יהודי רומא.

 על-פי קורא הדורות הציעו המגורשים למלך מארכש,ואף התחייבו על כך בכתב,כי יורידו גשם בכל עת שירצה.הצעה זאת,שבאה לסכל את הלשנת אחיהם התושבים עליהם,הועילה.המלך ביקש שיורידו גשמים בחודש תמוז,ואחר שהמגורשים התפללו וירדו הגשמים נענה הצלך והשאירם במארכש.גם מקורות אחרים מתקופת הגירוש מספרים,כי יכולתם של חכמים להתפלל ולהרויד גשם היא הנותנת ליהודים את זכות קיומם ואת זכות ישיבתם בין האומות.

רבי אברהם סבע,שגורש מספרד והגיע לפורטוגל כותב:

 וזה היה תפארת עוזנו כשקיבלו אותנו האומות לפי שהיינו יודעים להביא המים בעתם,ובזה אומרים רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה היות לנו הכח להוריד הגשמים בעתם בכח תפילתנו,ודבר מפורסם הוא כי על זה התנאי קבלו אותנו בארץ העמים כשגלינו מארצינו.

 רבי יוסף סמברי מספר,כי רבי יצחק אבוהב,שגורש מספרד והגיע לפורטוגל,התפלל להורדת גשמים אחר שנתחייבו היהודים לכך:

הרב יצחק אבוהב ז"ל כי בזמן הגירוש באותם המקומות קיימו וקיבלו היהודים עליהם ועל זרעם ולא יעבור אם יהיה עצירות גשמים מחוייבים לעמוד על נפשם בתפילה ובתחנונים ולהוריד לארץ גשמי רצון ברכה ונדבה ועל התנאי הזה הניח המלך היהודים בארצו.

 

השאר תגובה

עליך מחובר על מנת להגיב

פוסטים מאופיינים