ד'אר דייאלנה-הבית של יהדות מרוקו

שימור מורשת יהדות מרוקו

פיד RSS | עקוב בטוויטר | התחבר
Posted by admin On דצמבר - 8 - 2015 0 Comment

המשוררת והפעילה החברתית מליכה מיזאן רואה עצמה כמייצגת המיעוט האמזיגי במרוקו, ונלחמת למען עצמאות תרבותית ופוליטית • את חיצי הביקורת היא מפנה כלפי ההשתלטות הערבית על המגרב והמזרח-התיכון, ונגד הרדיקליזם האסלאמי: "זהו אויב משותף עבורנו האמזיגים ועבור הכורדים, אחינו לדם. זהו גם מאבק משותף לנו ולאחינו הישראלים" • ראיון מיוחד עם אישה חסרת מורא

MALIKA MAZAN

MALIKA MAZAN

יתכן שיצא לכם לשמוע עליהם. האמזיגים, או הבֶּרְבֶּרִים בשמם האחר, הם השבטים והתושבים המקוריים של צפון אפריקה. כ-30 מיליון מהם, מתגוררים כיום במרוקו ובאלג'יר. מאות אלפים נוספים מפוזרים במדינות נוספות, ביניהן צרפת, ניגריה, מאלי, לוב, טוניסיה ועוד. הערכות שונות אף טוענות כי מרבית האוכלוסייה במרוקו ובאלג'יר היא בעלת שורשים אמזיגים.

עובדה פחות מוכרת היא שאמזיגים רבים רואים בישראל שותפה רעיונית למאבק כנגד ההגמוניה הערבית באזור. אחרים אף דוחפים לקראת נורמליזציה מלאה עם מדינת ישראל.

מייצגת בולטת של הציבור המרתק והבלתי-מוכר הזה היא מליכה מיזאן – סופרת, משוררת ופעילה חברתית אמזיגית-מרוקאית ידועה, שנולדה בהרי האטלס בשנת 1960. כיום היא אחת מאנשי הרוח הבולטים והחצופים ביותר במרוקו. מיזאן מתחזקת דף פייסבוק פעיל ביותר ובו מעל ל-50 אלף עוקבים, שם היא מבטאת בחריפות רבה את עמדותיה ואת עמדותיהם של רבים אחרים החושבים כמוה. בדבריה על נושאי חברה, דת ומדינה ניתן למצוא פמיניזם, אנטי-ערביות ואנטי-אסלאמיות, כאשר עיקר מאבקה הציבורי מוקדש לשימור וטיפוח הזהות האמזיגית בארצה, והבדלתה מהזהות הערבית-אסלאמית.

מן הראיון שערכנו עמה לאחרונה, ניתן להתרשם מהאומץ ומן הכנות חסרת המורא של מיזאן. אחת השאלות שהפנינו אליה עסקה בגורמים מסויימים במרוקו, אשר פועלים כדי להחליש את הקשרים התרבותים-חברתיים בין ישראל למרוקו, ובפרט בין העם היהודי והאמזיגי. אלו, אגב, פועלים בעידוד פלסטיני.

"הממשלות שלנו חושבות על-פי הפרדיגמה הערבית האסלאמית, ולכן אין להן אפשרות אלא לתמוך בגזענים הטרוריסטים האלה" השיבה מיזאן. "השלטונות המרוקאים, בכל הממשלות, פעלו כדי להפוך את בני עמנו האמזיגים לעבד נרצע ובשר תותחים לסוגיות הערביות, ובראשן הסוגיה הפלסטינית, זאת כדי למנוע מאתנו (האמזיגים) לפעול למען הסוגיות הנוגעות לנו ולהעסיק אותנו בדברים בטלים".

דגל האמזיגים-ברברים

דגל האמזיגים-ברברים

 

לטענתה, הסוגיה הפלסטינית היא חלק מאותה התודעה שמבקשים השלטונות להנחיל בציבור, כדי לשנות את סדר העדיפויות של האזרחים ולהסיט את סדר היום מהבעיות האמיתיות שלהם אל עבר בעיות ואינטרסים של העולם הערבי. "יש ניסיון לשכנע את המרוקאים כי ישראל היא האויב הראשון במעלה וכי כל ניסיון לנורמליזציה עימה הוא פשע גדול כנגד המולדת המרוקאית וכנגד החברה האנושית כולה. זה מה שמאפשר להם להרגיש חלק מקבוצה [מדינות ערב] וזה מה שמחזק את השליטה שלהם עלינו".

הפרסומים של מיזאן ידועים בסגנונם הישיר, הפרובוקטיבי והמוחצן, והם בולטים במיוחד נוכח העובדה שהיא מתגוררת בסביבה ערבית-אסלאמית שמרנית. עובדה זו הובילה לניסיונות בלתי פוסקים להשתיק אותה, ואף לקפח את חייה.

"זו תקופה ארוכה שהפרסומים שלי מולידים זעם רב בקרב רבים בחברה המרוקאית. הזעם הזה מוביל אנשים רבים לאיים עליי בכל אמצעי שהם יכולים לחשוב עליו, במטרה להרתיע אותי ולגרום לי להפסיק את מאבקי העיקש למען חברה אנושית חופשיה וסובלנית. האיום האחרון אליו התוודעתי היה מידי חוליית טרור, שנחשפה על-ידי המודיעין המרוקאי ואשר תכננה להתנקש בחייהם של מספר משכילים, ובראשם איש הרוח האמזיגי אחמד עציד, אנוכי, וכן מנהיג מפלגת שמאל גדולה".

עבדות תרבותית
מליכה מיזאת היא אישה, מרוקאית, ברברית וחילונית מוצהרת. אבל בראש ובראשונה היא רואה את עצמה כלוחמת נגד הרדיקליזם שפושט ברחבי המזרח-התיכון: "בסולם העדיפויות שלי אין ראשון ואחרון, הענקת עדיפות למונח אחד מבלי להתייחס לאחרים יעניק תמונה חסרה של זהותי. ובכלל אני מציעה להתעסק בתחומים שונים ולהתמחות בשיטות שונות למען המטרה האחת, והיא: ההתמודדות והלחימה בכל מקום ובכל זמן ומבלי להתחשב בדבר, כנגד אלו המחזיקים באידיאולוגיות קיצוניות".

חלק מהאידיאולוגיות הללו, לשיטתה, הוא דיכוי הנשים. אמנם, בסוף שנות ה-90 חל שיפור לא מבוטל במעמדן של הנשים במרוקו, בייחוד ביחס לארצות אחרות במגרב ובמזרח-התיכון, אך המדינה עדיין לא עומדת בסטנדרט המערבי המוכר לנו.

"הבעיה הראשונה והבסיסית שעומדת בפני האישה המרוקאית היא לצערי הקושי לגבור על מי שממשיך לפעול כנגדה בכל צורות האלימות הפיזית והמוחשית, או האלימות הנרמזת והנסתרת" מסבירה מיזאן. "האלימות הזו מקורה בשלטון הגברי-הפטריארכי במרוקו, אשר לא מוצא לו מנוח אלא במאבק ובניצול של האישה, והוא מנסה להכשיל את האישה בכל עת שהיא מנסה לשפר את חייה בדרכים חוקיות וטבעיות. כבודה של האישה המרוקאית ושחרורה הוא כמו בקרב כל אישה אחרת בעולם – קשור במידת יכולתה למאבק והתנגדות מתמשכים כנגד צורת המחשבה הפטריארכלית הנפשעת".

 

כחלק מהמיעוט הבֶּרְבֶּרי במרוקו, מיזאן רואה גם בשפה הערבית סוג של דיכוי. רק בשנת 2011 הכירה החוקה החדשה במדינה בברברית כשפה רשמית. "השימוש שלי בשפה הערבית איננו עניין של בחירה, אלא מגיע כחלק מהעבדוּת התרבותית אותה מנהיגים שלטונות מרוקו, שלטון אשר שואב את מקור סמכותו מהערביוּת ומהאסלאם, אשר משמשים כלים במלחמה נגד שפתנו האמזיגית (ברברית); שפה אשר נאסר עלינו ללמוד ולדבר בה, שפה שהיינו רוצים שתהיה עבורנו שפת הדיבור, היצירה והמחשבה".

על-אף שאת יצירותיה היא מחברת בשפה הערבית, היא רואה זאת רק ככלי יעיל – "אמצעי ביטוי במאבק כנגד כפיית הזהות הערבית". במסגרת המאבק, מסבירה מיזאן, היא גילתה כי "אין קשר בין הזהות הערבית לבין האדמה והעם המרוקאיים; זהות שאיננה אלא משאלת לב אשר נכפתה על בני עמנו בכוח על-ידי השלטונות הפוליטיים והדתיים במדינה, על-מנת שהכוח ירוכז בידיה של האליטה הערבית השלטת. משום כך, הזהות הערבית לא יכולה להיות זהות לאומית או זהות רשמית בארץ אמזיגית כמו מרוקו".

את מבקרת חריפה של "הערבים". בפרסומייך כינית את הערבים כ"גזענים" ו-"כובשים". מיהם אותם ערבים אליהם את מתייחסת?

"לצערי הרב הערבים כולם, ואפילו טרם הגעת האסלאם, הם עם שמתפאר בהשתלטות על רכושם ותרבותם של אחרים. ההתפארות והרברבנות הזו היא הבסיס של תרבותם הפראית ושל שאיפותיהם האימפריאליות. אם הייתי מוציאה ולו אחד מהם מהכלל ולא מתארת אותו כגזען הרי שזהו אותו האחד שמסוגל לכבד את זכותם של האחרים לחיות חופשי מכל הגמוניה זרה".

כלומר, את רואה בהגמוניה הערבית אויב משותף של העמים המקוריים במזרח-התיכון, ואת השלטונות המרוקאיים נציגים של אותה הגמוניה?

"התכנית הערבית האסלאמית היא בראש ובראשונה תכנית קולוניאליסטית נפשעת – אין הבדל בין ערביי צפון-אפריקה וערביי המזרח-התיכון, ואין שום הבדל בין השלטון המרוקאי לשלטון הפלסטיני, שניהם באופן מוחלט ללא יוצאי דופן, פועלים בטקטיקות של רמאות ולא בוחלים באף אמצעי לצורך הגשמת שאיפותיהם הקולוניאליסטיות הנפשעות".

הערביוּת ניצחה
במהלך ההיסטוריה, עמים רבים אשר נכבשו על-ידי הערבים קיבלו על עצמם את האסלאם, אך לא אימצו את השפה והזהות הערבית. ביניהם ניתן למנות את הפרסים, הטורקים, האפגנים וכו'. מיזאן מסבירה כי תהליכים שונים הובילו לכך שהברברים לא עמדו בפרץ, ונטמעו בתרבות הערבית.

"בנוסף למאמצי הערבים לשערב את ארצנו ואת בני עמנו, הצטרפו אמזיגים רבים לקמפיין השערוב ואימצו את הזהות והמחשבה הערבית. כאשר הגיעו הערבים לאזורנו הם הנחילו לתושבים תודעה כוזבת, הטוענת כי התרבות האמזיגית היא תרבות מפגרת ופרימיטיבית וכי שפתם היא שפה פראית ולא ראויה. את הערבית הם הציגו לתושבים האמזיגים הנאיבים כשפה שמיימית, שפת גן עדן, ואת תרבותם הציגו כתרבות המביאה לנחת ולרוגע. הקמפיין הצליח עד כדי כך כי רבים מהאמזיגים במהלך ההיסטוריה השתתפו בפעולות ג'יהאדיסטיות-טרוריסטיות על מנת לרצות את הערבים, או למען אותו גן העדן המובטח לפולשים, לכובשים ולג'יהאדיסטים על-פי האסלאם".

האם האמזיגים חושבים כיום על הקמת מדינה עצמאית?

"שחרורם של האמזיגים מהתלות הפוליטית והתרבותית שלהם הוא תהליך קשה מאוד, בהתייחס לעובדה שהרוב המוחץ שלהם חסר את התודעה ואת האומץ הנדרשים כדי לעמוד מול האידיאולוגיה הערבית האסלאמית, אשר היא מקור התלות וההשפלה ממנה הם סובלים עד היום. עם זאת אני אופטימית בנוגע לשחרורנו מהם, ביודעי כי עתידם של עמים מדוכאים יכול לעיתים להפתיע, ובאופן שאנחנו לא יכולים לדמיין".

 פעילים אמזיגים במרוקו, קוראים להכרה בשפתם, 2011. צילום: Magharebia CC BY 2.0 VIA FLICKR


פעילים אמזיגים במרוקו, קוראים להכרה בשפתם, 2011. צילום: Magharebia CC BY 2.0 VIA FLICKR

בתקופה האחרונה אסרה ממשלת מרוקו קיום כינוס להקמת המפלגה האמזיגית החדשה 'Tamagit d Usnulfu', ולפני מספר שנים הוציאו השלטונות את המפלגה האמזיגית הדמוקרטית מחוץ לחוק. מיזאן מסבירה כי הדבר נובע מחשש השלטונות מפני רוחות חדשות בפוליטיקה המרוקאית:

"חוץ מאיומי הטרור, אין דבר שהמשטר המרוקאי חושש ממנו יותר מאשר התקדמותם של האמזיגים לכיוון השחרור, המשטר בעל האוריינציה הערבית רואה את השאיפה הזו לשחרור כעומדת בסתירה לאינטרסים שלו ולהמשכיות הזהות הערבית האסלאמית באדמותינו. אנחנו רואים כי השלטון ממשיך לעשות כל שביכולתו על מנת להגביל את צעדיהם של האמזיגים בתואנות שונות. כך למשל הוא פעל לאחרונה כנגד הקמת מפלגה אמזיגית בתירוץ שזו עומדת בסתירה לחוק המפלגות אשר לא מתיר הקמת מפלגות על בסיס דתי או גזעי.

"החוק הזה נעשה בהזמנה גורמים אינטרסנטיים כדי למנוע ממפלגות שאינן ערביות או אינן אסלאמיות לפעול בזירה הפוליטית. כל המפלגות שפועלות היום במרוקו הן בעלות אותו מקור רעיוני: מפלגות ערביות לאומיות או מפלגות אסלאמיות דתיות או שילוב של שניהן. הדבר הזה הוא שפוגע באמזיגים ומלהיט את האווירה כאן".

שותפים במאבק נגד הדיכוי הערבי-אסלאמי
יהיה מי שיראה בסיטואציה הזו דמיון למאבק הפלסטיני נגד מדינת ישראל. אך למעשה ההפך הוא הנכון. מיזאן רואה בפלסטינים חלק מהאומה הערבית, וניסיון ההשתלטות שלה על תרבויות שונות שוחרות חופש. "אני שמחה לבטא את גאוותי במדינת ישראל אשר מוכיחה בפעילותה היומיומיות כי היא מדינה של זכויות וחופש, מדינה של ריבוי תרבויות וסובלנות, מדינה שכל הממשלות שהתייסר בהן האזור שלנו, אם במזרח-התיכון ואם בצפון אפריקה, מסתכלות עליה בתור דוגמא וכמופת".

ההשוואה הנכונה היא דווקא בין האמזיגים לכורדים. אי אפשר להתעלם מפרסומים חוזרים ונשנים של אמזיגים רבים, אשר מביעים הזדהות ושואבים השראה מהסוגייה הכורדית ומשאיפתו של העם הכורדי לעצמאות.

"ההתפשטות הערבית האסלאמית היא אויב משותף עבורנו האמזיגים ועבור הכורדים, אחינו לדם. זהו גם מאבק משותף לנו ולאחינו הישראלים" מסכמת מיזאן. "המאבק הזה צריך להיות מאבק משותף ועלינו להקים חזית משותפת על מנת שנוכל להתנער מן ההגמוניה הערבית האסלאמית ולמען ההגנה על זכותנו להתקיים. עלינו לגרום לתועמלנים של אותה ההגמוניה לדעוך, ולהילחם בנאומיהם הדתיים והפוליטיים אשר באמצעותם הם שוטפים את המוח לבני האזור המקוריים ומערימים על הקהילה הבינלאומית על מנת שזו תזדהה עם סוגיותיהם המזוייפות. הם הצליחו בעבר לגרום לנו שנשכח את בעיותינו האמיתיות, עד כדי כך שרבים מאיתנו הפכו לשבויים באידיאולוגיות שלהם ויצריהם ושכחו את סוגיותיהם הפרטיות".

הראיון נערך בערבית ותורגם על-ידי רוני שלום ביאלר, מנהל ביה"ס חיכמה – התכנית ללימוד ערבית, ועורך מגזין Israel in Arabic.

קרדיט:רוני ביאלר

השאר תגובה

עליך מחובר על מנת להגיב

פוסטים מאופיינים