ד'אר דייאלנה-הבית של יהדות מרוקו

שימור מורשת יהדות מרוקו

פיד RSS | עקוב בטוויטר | התחבר
Posted by admin On אפריל - 29 - 2015 0 Comment

בס"ד

רבי רפאל אנקווה זצ"ל

רבי רפאל אנקווה זצ"ל

בזכות תפלת צדיק – ר' רפאל אנקווה זצ"ל

מוקדש לעילוי נשמת  ידידיה ביטון בן אז'ו.אבי מורי ורבי  ת.נ.צ.ב.ה.נסתלק לבית עולמו ז' באייר ה'תשל"ב (21.04.1972).

השמש עלתה והאירה את הארץ בשלחה קרני נגה בתכלת הרקיע המבהיקה. אף ענן קל לא העיב את זהר השמים הבהירים.רוחות קלות רחפו מעל הארץ הלוהטת בחמה ויבשו את מעט הלחלוחית שעדין נותרה באויר מטל הלילה.

"גם היום נמשך השרב." נאנחו תושבי מרוקו אל מול השמש הצוחקת."מתי כבר ירד גשם?" נאנקו אדם ובהמה שצמאו למים."חדשים ארכים אנו מצפים לגשם,והוא טרם ירד להרוות את האדמה." אנשים נשאו את עיניהם למרום,מחפשים לשווא את ענני המטר המיוחלים.

הייתה זו שנת תרצ"ה,בצרת קשה פקדה את מרוקו.זו כבר השנה השלישית ברציפות בה לא ירדו גשמים במדה מספקת. שלוש שנים בהן שרר יובש מעיק והשדות קמלו והצהיבו אל מול קרני החמה היוקדות ללא רחם.מדי יום ביומו יצאו אנשים אל הרחוב,נושאים עיניהם אל על לראות האם כסו העבים את פני השמים או אם החלו רוחות קרות לנשב. אך למרבה הצער רק רוח שרבית נשבה והביאה בכנפיה חום ואבק שהוסיפו על ענותם.

תושבי ארץ מרוקו יהודים ומוסלמים כאחד,עמדו בתפילה ובקשו מאת בורא העולם להוריד מטר. אולם עד עתה טרם נענו והבצורת המשיכה לחרות את רשומה הכבד על חייהם.

שער התבואה עלה פלאים,הקמח הפך להיות יקר המציאות,מחיר הלחם הלך והאמיר. בפנים עגומות ספרו תושבי הערים את המטבעות שברשותם כדי לשוב ולהוכח שאין בהם די כדי לקנות את אותה כמות של קמח אותה השיגו אך לפני זמן קצר.

"הן רק בשבוע שעבר היה הקמח זול בהרבה,ומדוע זה תדרש היום מחיר כפול?" נסו הלקוחות לעמוד על המקח עם סוחרי המזון.

"כלום אינכם יודעים שכמות התבואה באסמים הולכת ומתמעטת,ומלאי המזון שהכינו לעת צרה כלה לאטו?" רטנו הסוחרים. "אין זו אשמתנו שאי אפשר להשיג קמח במדה מספקת."

הלקוחות לא המשיכו להתוכח,כי למרבה הצער,היה הצדק עם הסוחרים,והם ידעו זאת. הבצורת כלתה את התבואה בשדות,הנהרות יבשו,ובארות המים התרוקנו ממימיהן והעמידו בסכנה את חיי התושבים. ללא מים לא היה סיכוי לשיפור המצב."מה נעשה כדי לשנות את המצב?" שאלו אנשים זה את זה. אך תשובה לא היתה בפיהם. מפתח הגשמים אינו מצוי בידי אדם אלא בידי ה', ואצר הגשמים נשאר נעול.

רק בפי תושביה היהודים של הארץ היתה תשובה ידועה וברורה מני קדם. הם התכנסו בבתי הכנסת ועמדו בתפילה,בהפילם את תחינתם לפני בורא עולם שישיעם מצרת הבצורת. אולם למרות הכל לא ירדו גשמים,עדיין לא הגיעה העת לישועה,והיובש הלך והחריף.

"מה יהיה?…כבר שלוש שנים שמטר השמים נעצר והארץ חרבה,ואם לא ירד גשם בקרוב מאוד כי אז אבדה הארץ". התלונן ערבי אחד באזני רעהו.

"ראה את השמים,בהירים מכל ענן ואפילו רוח אינה נושבת." נאנח חברו. "עוד מעט ולא ימצא לנו מה לאכל." "מה נוכל לעשות?" שאל האיש ביאוש.

"אני יודע עצה לדבר." ענה רעהו לאחר הרהור. "תדע לך שרק היהודים מסוגלים להוריד גשם". "הכיצד?" שאל רעהו. "אם הם יתפללו בחזקה אל אלקים מובטח לנו שננצל מצרת הבצורת הקשה שהתרגשה על הארץ".

"אך אני רואה שהם מתפללים מדי יום ביומו,ומדוע,אם כך,טרם ירדו הגשמים?".

"תפילה רגילה איננה מספיקה." הסביר חברו בכבד ראש. "עלינו לגזר עליהם להתפלל בכל כחם ולאיים עליהם שאם לא ירד מטר,נעשה בהם שפטים. רק אז יתאמצו מאד בתפילתם ויענו משמים."

"אתה בטוח בכך?" פקפק הראשון. "בטוח לחלוטין." היתה התשובה הפסקנית."אלקים שומע ליהודים בשעה שהם מתפללים אליו בכל לבם.כל שעלינו לעשות זה לגזור עליהם שיעשו זאת."

אותו מוסלמי לא היה היחיד שחשב כך,רבים מתושביה הנכרים של מרוקו ידעו שתפילת היהודים מתקבלת לפני אלוקים,ובפרט תפילתם של הצדיקים. הקול הקיף את המחנה המוסלמי כולו,וכולם היו נחושים בדעתם להכריח את היהודים להתפלל למען ירדו הגשמים על הארץ.

באותה תקופה שימש ברבנות בעיר סאלי הרב הגאון והקדוש רבי רפאל אנקווה,שהיה מפורסם בכל רחבי הארץ בגודל חכמתו ועומק ידיעותיו בתורה. הרב זכה,ועל שולחנו התאחדו תורה וגדולה גם יחד,ושמו התפרסם לתהילה בכל מקום. מימיו לא מש מאהלה של תורה,וכל יהודי מרוקו העריצוהו וכבדוהו על גדלותו בתורה ועוצמת קדושתו הרבה. הוא חיבר ספרים רבים בהם התגלתה דעתו הרחבה ושכלו הזך והבהיר,בין ספריו "פעמוני זהב" שו"ת."קרני ראם" ואחרים.

כאשר החליטו תושבי הארץ הגויים לאלץ את היהודים להתפלל על הגשם,היתה ראשית דרכם אל רבה הנערץ של יהדות מרוקו.

"רק הרב,בתפילותיו וקדושתו יכול להוריד גשם". אמרו השליחים המוסלמים לבני ביתו וקרוביו של רבי רפאל אנקווה. "אנו מחיבים את הרב ללכת עם אנשיו אל בית החיים כשהוא יחף ברגליו,ולהתאמץ שם בתפילה עד שאלוקים ישמע ויושיע את תושבי הארץ". בני ביתו של הרב נדהמו לשמע הדברים.

"האמנם מתכונים המוסלמים לכפות על רבנו ללכת את כל הדרך הארוכה לבית החיים כשהוא יחף,רק משום שהם מאמינים שבצורה זו יושעו?" שאלו.

השליחים הנהנו במרץ,הם לא התכוונו לשגת מדבריהם.

"אך אינכם מבינים שאין הדבר לפי כוחו וכבודו של הרב?…הוא כבר אדם קשיש". ניסו האנשים לדבר על לבם של הגויים,אך ללא הועיל. הערבים סרבו להתחשב בכבודו ובהדר זקנתו של הרב.

"אינכם מוכנים להתחשב באף גורם שעלול למנע את ירידת הגשמים",טענו בתוקף. "כל אזרחי הארץ,גדולים וקטנים כאחד,חיבים לעשות את כל המאמצים כדי להביא לירידת גשמים".

"אך הזלזול בכבודו של רבנו עלול למנוע את הישועה",המשיכו האנשים לטען אך לשווא. המוסלמים הקנאים עמדו על דעתם באופן נחרץ.

היהודים נוכחו לראות שהגויים איתנים בדעתם,ולא נותרה ברירה בידיהם אלא למסור את דרישתם לרב. הם עשו זאת בדחילו ורחימו,אך כאשר שמע רבנו רפאל את דבריהם,נתהרהר עמוקות ,ואחר אמר:

"יכלני להתפלל על הגשם,אך דעו לכם,שכאשר אסיים את תפילתי והמטר ירד , אשיב את נשמתי לבוראה".

הם נבהלו לשמע הדברים הנוראים והחלו לטקס עצה כיצד להציל את הרב מגזר הדין המתוח עליו,אולם הרב סרב לקבל כל עצה ודרש מבני ביתו להמנע מכל פעולה שתמנע את תפילתו,ובקול שקט ושלו צוה עליהם:

"אל לכם להפריע לתפילה,עליכם לדעת שכבר נגזרה הגזרה ואין להשיבה. אני מוכן ומזומן למסור נפשי למען כלל ישראל".

הוא ביקש למסור לתושבים המוסלמים שאכן יצא מביתו,ויחד עם תלמידיו מבית המדרש ילך מביתו אל בית החיים , ושם יעתיר בתפילה להעביר את גזרת הבצורת מעל תושבי הארץ.

קשה לתאר את המחזה הנורא שנגלה באותה עת ברחובות העיר,בראש תהלוכה של המון רב צעד רבנו הדגול ואחריו צעדו בסך ילדי ישראל היקרים כשהם יחפים,וידיהם קשורות לאחורי גבם. היללה הקיפה את כולם והזעקות בקעו רקיעים. בצידי הדרך נצבו ערבים שהביטו במחזה בעינים קרועות לרוחה.

"הנה,עוד מעט וירדו גשמים". אמרו לעצמם.

"רק היהודים מסוגלים להביא את הגשם המקווה". אמרו נשים מוסלמיות שנצבו על ראשי הגגות ושפכו דליי מים על התלמידים כדי לעוררם לתפילה מעמק הלב.

כל אותו היום ישב רבנו ומלויו בבית החיים,אמרו פרקי תהילים בקול קורע שחקים,התאמצו בתפילה במסירות נפש למען הכלל,ותפילתם אכן התקבלה.

השמים,שעד עתה בהקו בתכלתם הבהירה,התקדרו באחת,ורוח קרה החלה נושבת,עבים אפורים כהים כסו את הרקיע ונתלו נמוך נמוך מעל גגות הבתים, ובטרם הצליחו האנשים לתפש מחסה מפני הגשם כבר החלו לרדת הטיפות הראשונות,גדולות וכבדות וכסו את העיר בשטף מים אדירים.

הבצורת הקשה הסתימה,רגבי האדמה היבשים שתו בצמא את רביבי המטר,הצאן והבקר מצאו מים לשתות,ובני האדם שעמדו על סף היאוש נצלו מרעב ומצמא. אולם מחיר יקר עד מאוד שלמו תושבי מרוקו עבור ההצלה,כדברי רבנו הקדוש והצדיק כן היה. לאחר זמן קצר חלה אנושות ולא נמצא מרפא לרפואתו. הוא הזמין אליו את אנשי החברא קדישא ולאחר שאמר את הוידוי וקרא קריאת שמע,השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה.

אחוזי חיל ומורא הסתכלו אנשי החברא קדישא ברבם הקדוש שהשכינה נגהה על דמותו הטהורה,פניו לא שינו מתארם הזך,והוא נדמה כמלאך עליון.

"לא בן אנוש רגיל לפנינו, מלאך אלוקים התהלך ביניו". לחש אחד האנשים באימה.

"גם בחייו התעלה הצדיק למעלת שרף". השיבו האחרים בדחילו.

מיד כאשר התפרסמה הידיה המעציבה שרבי רפאל אנקווה הלך לעולמו , החלו המונים להגיע אל עיר מגוריו ואף שלפני פטירתו בקש רבנו שלא יערכו לו לויה מפוארת,לא יכול היה למנוע את הכבוד הרב שאנשים בקשו לחלוק לו. רבנים מכל חלקי הארץ הגיעו להשתתף בלויתו,והמונים הלכו אחרי מיטתו,בכו וקוננו.

לא רק יהודים באו ללות את רבנו הצדיק בדרכו האחרונה,קבוצות גדולות של מוסלמים שידעו את גודל קדושתו הלכו גם הם אחרי מיטתו וקצינים ממשמר המלך שיצגו את בית המלכות,וקצינים צרפתים מטעם השלטון הצרפתי.

כאשר הגיע מסע הלויה לבית העלמין העתיק רצו לטמון את רבנו הצדיק במקום הנקרא "ישיבה של מעלה"שם טמונים כל צדיקי עולם. זהו מקום קבורה עתיק יומין שנתקדש במשך דורות רבים ולא ניתן להיכנס אליו מבלי להיטהר,גדולי מרוקו מצאו בחלקה זו את מנוחתם ובינהם רבי דוד בן שאפת,רבי חיים טולידאנו,רבי חיים בן עטר הראשון ורבי רפאל ביבס זצוקל"א. אולם אז התברר שאין הדבר פשוט ,כי כאשר החלו לחפור,נתקלו במצבות עתיקות יומין שתפסו את שטחו של כל בית העלמין העתיק והמקודש. על כן נקבר רבנו במקום מרוחק מעט משם,ובנו מעליו כיפה פתוחה.

ומאז פטירתו של רבנו הצדיק,מידי שנה בערב ל"ג בעומר,היום בו נקבע יום ההילולא באים המוני בית ישראל להשטתח על ציונו הקדוש ולבקש רחמים מבעל הרחמים בזכות הצדיק רבנו רפאל אנקווה שמסר את נפשו עבור כלל ישראל.

זכותו תגן עלינו ויהי מליץ יושר על עם ישראל אמן !

מצורפת תמונת הציון של רבנו בבית החיים בעיירה סאלי ליד רבאט הבירה

(צילום שלי)

ציון ר רפאל אנקווה זצ"ל

ציון ר רפאל אנקווה זצ"ל

 

 

השאר תגובה

עליך מחובר על מנת להגיב

פוסטים מאופיינים