ד'אר דייאלנה-הבית של יהדות מרוקו

שימור מורשת יהדות מרוקו

פיד RSS | עקוב בטוויטר | התחבר
Posted by admin On אוקטובר - 6 - 2014 0 Comment

מאראכש  MARRAKECH

(מלווה בצילומים מקוריים משנות ה-40-50)

לפני בתי-הכנסת אביא מעט רקע על העיר ותושביה היהודים:

נוסדה בשנת 1062 ועלתה מיד לדרגה של בירה לממלכה עצומה שנשתרעה מאלג'יריה עד אגאדיר ומסנגאל עד קסטיליה. ישבו שם יהודים אך ליהודי האטלאס אסור היה לבוא לכאן באיום של עונש-מוות. כאשר כבשו האלמוהדים את העיר , השמידו את כל היהודים שנמצאו במקום ולא השאירו מהם שריד ופליט (1147). בימי שלטונו של מושל סובלני יותר נתארגנה מחדש קהילה יהודית שנת 1227 לערך. אך שוב היתה בה יד המורדים שכבשו את המקום (1232 ) ורצחו את כל תושבי המקום-היהודים והנוצרים. מאז נשתרר שקט עד לראשית המאה ה-ט"ו.

מתוך תעודות רבות מן הימים ההם מסתבר כי היו כאן שתי קהילות נפרדות של יהודים שבאו מספרד ופורטוגל. מספר הנפשות הגיע לכדי 15.000 לערך. היה זה המרכז הגדול ביותר של יהודים גולי ספרד באפריקה הצפונית וכן המרכז החשוב ביותר לאנוסים החוזרים ליהדות שנמלטו מידי האינקוויזיציה. בראש הקהילה עמד אברהם קבאסי. גם יועצו הרפואי של הסולטן היה יהודי . לאחר 1550 הגיעו היהודים למעמד כלכלי מכובד, הם היו הבנקאיםמשל הממלכה,סוחריה הגדולים ורוב-רובם של יצרני השעווה והסוכר. גם תעשיית הנשק היתה כולה בידי יהודים תושבי מאראכש. בשנת 1557 הקים הסולטן רובע מיוחד ליהודים והוא המלאח של היום.כאן היה גם מקום מושבן של השגרירויות של המדינות הנוצריות. מאראכש,עם היותה עיר קטנה נתפרסמה בשל קשריה עם האירופאים. גם ביהדות של מרוקו היה לה מעמד נכבד. כאן היה מקום מושבם של ממלא כהונת 'הנגיד' ליהודי הממלכה כולה. מפורסמים ביותר בינהם היו אברהם בן יעיש ומשה פאלאש. היו בה למעלה משלושים בתי-כנסת.

מצב זה נמשך עד לשנת 1650 לערך-לאחר מכן באה תקופת שפל שנמשכה עד שנת 1754 שאז הגיעה שוב מאראכש למעמדה כבירה. באותו זמן היו היהודים מעלים לסולטן את המס הגבוה ביותר: 500 דוקאטים לשנה. הישיבה הישנה של מאראכש השיגה שוב את רמתה בראשות מורי ההוראה כאברהם אזולאי , רבי יצחק דה לויה ורבי אברהם בנבישתי . ישיבה זו עלתה במשך הזמן למעלת סמכות רוחנית לכל קהילות אירופה המזרחית בראשותו של כהן דה לארם שקבע מושבו באמסטרדאם. צרכיו הכספיים של הסולטן הפנו את רוב רובם של היהודים אל הנמל,ואילו למלאח חדרו יהודים מדרומו של האטלאס. במחציתה השניה של המאה האחרונה היה המלאח של מאראכש ירוד ועני.בשל העוני והמחסור פשטו מגיפות שעשו שמות באוכלוסיה.

בשנת 1905 היו במאראכש יותר מ – 14.000 יהודים ובשנת 1950 היתה הקהילה בת 20.000 נפש . עם העליה לישראל לא נשארו כאן אלא מתי-מספר של יהודים.

מאראכש, רחוב במלאח

 

יצאנו באוטובוס למאראכש,הנוף שבדרך מגוון ומתחלף תכופות: ישנם אזורים שטוחים ופוריים,אחריהם איזור-מדבר זרוע אבנים ושוב יערות. לפני הכניסה למאראכש משתרעות חורשות דקלים עצומות מידות. אנו נוסעים דרך העיר החדשה שבנייניה מחימר ככה בצבע חום-אדמדם טובלים בירק וגנים ומגיעים אל העיר  הישנה. העיר גדולה מאוד.

בבית שביקרנו בו התנדבו בני הבית וגם השכנה ללוותנו לבית-העלמין. לפני שיצאנו נעל האיש את נעלי העור הצהובות האופייניות כל-כך במרוקו ואת האדרת האפורה הלבוש הטיפוסי של היהודים כאן.

בבית-העלמין מצאנו כי המצבות צורתן כאלו כשל קאזאבלנקה, ילדים,נשים וגברים קבורים בחלקות מיוחדות. קברי הרבנים המכובדים מצויים ליד החומות.

 

מאראכש, גניזה בבית-הקברות

 

במאראכש שלושים בתי-כנסת,ביקרנו בשבעה, החשובים שבהם, השאר אינם אלא 'חדרים' או חדרי-תפילה בתוך בתי-מגורים.

אחר-הצהריים ביקרנו בקבר הסולטנים הסעידיים של מאראכש ובמנרה-ארמון שלידו בריכת-מים ענקית וגן גדול – הפנינה של מאראכש שנתפרסמה  בשל ביקורו של וינסטון צ'רצ'יל.

קסמה של העיר היא כיכר השוק-כיכר ענקית המשמשת מקום מפגש לסוחרי השפלה,נוודי המדבר ותושבי הרי-האטלאס. המראות מגוונים ביותר: מרקידי נחשים וקוסמים ,בדווים גבוהי קומה , עטורי צמות, טיפוסים מטיפוסים שונים. נרמז לנו שנוכל לחזות בערב ריקודי-בטן,אך הללו בוטלו בגלל המתיחות. שלשום נרצח כאן עורך עיתון צרפתי וכל הרחובות הראשיים היוצאים מן הכיכר חסומים בגדרי-תייל ורק המעברים הצרים הושארו להולכי הרגל ולאוטובוסים.

האוויר במאראכש יבש מאוד וחם,בצהריים שוררת טמפרטורה של 42 מעלות בצל. בין הבתים החומים כעין האדמה לוהט האוויר הדחוס והאור לבן ומסנוור לעומת זאת קריר לפנות ערב והעיר מתמלאת שוב רוח חיים , צבע מיוחד יש לאור בשעות האלה בין הבתים החומים היפים להפליא עם הדקלים שמסביב לעיר.

בתי-הכנסת במאראכש:

בית-הכנסת רבי עקאן הקדוש:

אל האולם יורדים מן החצר בשלוש מדרגות,ארון הקודש בעל שלוש דלתות בנוי בצידו של הקיר הצר. בימת-העץ הגבוהה קרובה אל הקיר שממול ארון הקודש אך היא הוזזה כלפי צפון. ספסל בנוי מסביב,התקרה שטוחה ומטוייחת, תאורה קלושה למדי מקורה בחלונות קטנים אחרים שנקרעו בגובה שונה בתוך קיר הכניסה ופנס-אור קטן שבתקרה הנמצא בסמוך לבימה.

 

מאראכש-הבמה בבית הכנסת עקאן הקדוש

בית-הכנסת 'ההקדש':

הבניין נבנה לפני כשישים שנה,לפני אולם התפילה משתרעת חצר ארכיטקטונית מרווחת מאוד,חלקה הפנימי של החצר מכוסה גג ארעי ובאולם התפילה ניצבת שורה של ארבעה עמודים שמהם נמתחות קשתות שטוחות ועל ידי כך מחולק האולם לאורכו לחמישה שדות. ארון הקודש בעל שלוש דלתות ותופס את השדה האמצעי שממול לכניסה. הבימה אינה ניצבת בצידו של האולם היא הוזזה לכיוון צפונה וספסל בנוי רק לאורך קיר הכניסה.

 

בית-הכנסת אל-ג'מעה (ה'אסיפה'):

אולם התפילה שהוקם לפני כשלושים שנה צר וארוך,ארבעה עמודים מחלקים אותו לשני שטחים,בקצהו נמצא ההיכל התופס כמעט את כל רוחבו של האולם,ארון הקודש בעל שלושה חלקים. הבימה המוגבהת בין שני העמודים האחוריים מוזזת הצידה ומסביבה ספסל. שאר הספסלים שבאולם עומדים בכיוון האורך והרוחב. בקומה השניה של הבניין נמצאת ישיבה.בחדרים שבחצר משוכנים מוסדות הקהילה השונים ,ובכללם בית-תבשיל לנצרכים.

 

בית-הכנסת רבי יוסף ביטון:

בית הכנסת של רבי יוסף ביטון נמצא במבנה חדיש. הוקם לפני כעשרים שנה (יש להוסיף 65 שנים, ס"ה 85 שנים),  אופיו טיפוס איטלקי. האולם שנמצא בקומה ב' רבוע ומעל לחלקו של הקו המרכזי מצויה הגבהה של חלונות. איזור ההיכל מובדל על-ידי שלוש מדרגות רחבות,ממולו הבימה המרווחת והמוגבהת. עזרת-הנשים נמצאת ביציע משלושת צידי האולם. ספסל מתמשך לאורך הקירות ובתוך האולם עומדות קבוצות ספסלים לאורכו של המעבר בין ההיכל והתיבה.

(מאחר ואין צילום ש בית-הכנסת רבי יוסף ביטון אביא צילומים שאני בעצמי צילמתי שם לפני כשנתיים,יש לקחת בחשבון שבית הכנסת שופץ לאחרונה ע"י נכדו שארלי ביטון הי"ו)

 

סלאת רבי יוסף ביטון ,מאראכש 1

 

סלאת רבי יוסף ביטון,מאראכש

 

 

 

 

 

השאר תגובה

עליך מחובר על מנת להגיב

פוסטים מאופיינים