ד'אר דייאלנה-הבית של יהדות מרוקו

שימור מורשת יהדות מרוקו

פיד RSS | עקוב בטוויטר | התחבר

ארכיון פוסטים עבור ‘הבבא סאלי-רבי ישראל אביחצירא’ קטגוריה

בס"ד

ואתא השוחט ולא שחט – על גדולתו של הבבא סאלי
בני קהילתו של הבבא סאלי במרוקו, לא הבינו מדוע כל הבהמות הנשחטות יוצאות פסולות למאכל? סיפור מיוחד על הבבא סאלי
"בו-עינאן" הייתה עיירה קטנה במחוז תַּאפִילַאלְתְּ שבמרוקו. כרב המחוז החל לכהן לאחרונה (בעת שאירע המעשה) רב צעיר בשנים וגדול במעשיו, הצדיק הקדוש רבי ישראל אבוחצירא "בבא סאלי" זי"ע (יום פטירתו ד' שבט). ונודע בשערים בשל אבותיו הקדושים, רבי יעקב אבוחצירא, סבו, ורבי מסעוד – אביו.

ב"בו-עינאן" היה שוחט זקן שכיהן בתפקידו שנים רבות. באחד הימים שמו לב בני הקהילה שלא יוצאות משחיטתו בהמות פסולות כלל, כל הבהמות יצאו כשרות. דבר בלתי הגיוני בעליל. בדרך כלל רוב הבהמות פסולות, ורק מיעוטן כשרות. ואפילו אם יש חמישים אחוז כשרות – זה כבר יום חג לשוחטים. כאן, אף בהמה לא פסולה?!

שלחו בני הקהילה שליח לבבא סאלי, רב המחוז, שיבדוק את התופעה. קרא הבבא סאלי לשוחט, תהה על קנקנו בהלכות שחיטה ומצאו בקי מופלג. ביקש ממנו את סכינו לבדוק, והנה, אויה, הסכין פגום…

הבין הבבא סאלי שמחמת זקנותו אין השוחט מרגיש בבדיקת הסכין בפגימות (בסכין השחיטה אסור שתהיה שום פגימה ולו הקלה ביותר, משום שזה גורם צער לבהמה. ככל שהסכין חדה יותר, כך הבהמה חשה פחות בשחיטה. את הסכין בודקים בהעברת ציפורן בצורה מסוימת לאחר השחזתה). לכן ביקש מתלמידו הצעיר שהיה בקי בהלכות שחיטה, שיעבור להתגורר בכפר ההוא, השוחט הזקן ימשיך לשחוט, אך רק לאחר שיראה את סכינו לשוחט הצעיר.

בתחילה הסכים השוחט לבקשה, וכך נהג משך תקופה. אך לאחר זמן התעוררו בו תחושות גאווה. הוא, בעל הניסיון והבקי הגדול, יראה את סכינו לשוחט בן עשרים וקצת?! לא יקום ולא יהיה!

שמעו בני העיר כך והודיעו שהם מתכוונים לאכול רק משחיטת השוחט הצעיר ולא משחיטת השוחט הזקן. השוחט, שקשרים רבים היו לו עם מושל המחוז הצרפתי, לא הרים ידיים. נסע לערי מרוקו הגדולות, כְּרַבַּאט, מִידֶּלְתְּ ועוד, וביקש מגאוני העולם שכיהנו בהן כרבנים, שייתנו לו מכתב שבקי הוא בהלכות שחיטה.

הרבנים ביררו בנימוס: "מהיכן כבודו?"

השוחט השיב שהוא ממחוז תאפילאלת. "אם כן", נדו הרבנים בראשם, "מכהן שם הגאון הבבא סאלי, ורק הוא זה שייתן לך מכתב שכזה. איננו מתערבים במעשיו, שכן גדול כוחו מכוחנו בתורה, למרות שצעיר הוא ממנו בשנים רבות".

חמתו של השוחט הזקן בערה בו. הוא פנה למושל הצרפתי, עימו היה לו קשר הדוק, וטפל באזניו עלילת שווא על הבבא סאלי: "מדוע זה סירבו הרבנים לתת לי אישור? רק משום שהבבא סאלי הקדים אותי ושלח מכתבי השמצה נגדי אליהם. יצווה נא המושל על הרבנים שלא לשמוע בקולו ויעניקו לי את ההסכמה המבוקשת".

"הוא שלח מכתבים. והם שמעו בקולו?!" תהה המושל. "כן", הייתה התשובה.

"אם כך", תהה המושל על השוחט הזקן, "כיצד זה העזת לצאת כנגד איש קדוש כזה, שלמרות רכות שנותיו – מחשיבים אותו כל גדולי הרבנים ומתחשבים בדעתו?!"

לא זו בלבד שהמושל סירב לשמוע עוד את הפצרותיו של השוחט הזקן לפעול כנגד הבבא סאלי, אלא שסקרנותו גברה והלכה מיהו האיש הצעיר הלזה שכל גדולי הרבנים הידועים בתקיפותם מסרבים להמרות את מוצא פיו. עוד באותו שבוע דאג המושל הצרפתי להיפגש עם הבבא סאלי וכיבדו בכבוד גדול. כאשר לאחר הפגישה התעצמה התפעלותו שבעתיים, ומאז דאג ליהודים, הוקיר וכיבד אותם בשל רבם הקדוש,
זכותו תגן עלינו. אמן.

לצפייה בגלריית התמונות- הקליקו על העכבר על תמונה ודפדפו בעזרת החיצים:

בבא סאלי האבא המתפלל-המתמיד הקטן

פורסם ע"י admin ב יולי - 11 - 2013 0 תגובה

בס"ד

 

 בבא סאלי האבא המתפללהבבא סאלי זצוק"ל

 

המתמיד הקטן

 

מוקדש לעילוי נשמת האישה הכשרה זוהרה בת שרה שנלבע"ה ב – ה' באב , נרה יאיר בישיבה של מעלה ת.נ.צ.ב.ה

 

אברהם משה דלג בשובבות על פני החצר הגדולה והגיע לחברו "אולי היום נשחק עם ישראל אבוחצירא?"

משה לא ענה,נכון,מזמן לא פגש בשכם,ישראל.הוא הרהר לרגע ואמר:"מענין מה קרה לו,זה זמן רב שישראל לא משתתף אתנו במשחקים".

הלכו השנים לביתו של הרב , רבי מסעוד אבוחצירא,חברים הם של בנו,הסבירו בדלת,רוצים לדעת מה קרה לישראל.

הרבנית,שפתחה את הדלת חיכה "ישראל בני,ב"ה,יושב ולומד התורה הקדושה,כשירצה,אמר לו שירד לשחק".

אולם ישראל לא רצה להצטרף למשחקים,רצונו היה חזק ללמוד,להחכים ולדעת. מגיל צעיר מאוד הביט ישראל על אביו הקדוש ואחיו ר' דוד,הוא ספג לתוכו את האווירה התורנית ששררה בבית וניסה לדבוק בה.

כפי שספרנו,היתה בביתם ישיבה,בה ישבו צדיקים ומתמידים והגו בתורה,דבר זה השפיע על ישראל הקטן,שעקב אחר סדר למודם.

את אביו,ר' מסעוד,ראה בשעות למודו ובחדר בית הדין שהיה בביתם,שם דן את בני העיירה , אחיו- ר' דוד היה מסוגר בחדר,ממנו כמעט ולא יצא,ושקע בלימוד.

 

[subscribe2]

בבא סאלי האבא המתפלל -ילדותו

פורסם ע"י admin ב יולי - 11 - 2013 0 תגובה

בס"ד

ר' ישראל אביחצירא זצוק"לבבא סאלי זצ"ל

בבא סאלי  האבא המתפלל

 

לעילוי נשמת האישה הכשרה זוהרה בת שרה שנלבע"ה ב – ה' באב , נרה יאיר בישיבה של מעלה ת.נ.צ.ב.ה

 

ילדותו:

 לומדי הישיבה הקדושה בביתו של ר' מסעוד אבוחצירא התרגלו לראות את העריסה המוצמדת אל קיר הישיבה.

מידי יום בעוברים ליד העריסה, הביטו בפעוט השוכב שם.

עיניו ערניות להפליא, ולפניו הילדותיות טהורות הן.

מידי פעם הייתה ניגשת אליו אימו הצדקת, מיטיבה את שמיכתו ונושקת ללחיו.

תפילה אחת ויחידה מילאה את ליבה – שיגדל הילד, יקלוט את דברי התורה הקדושה וילמד בשקיקה.

שעות רבות היה שוב שם בעריסתו, קולות הלומדים בקעו מן החדר המואר וחדרו לאוזניו ולליבו.

ישראל הקטן, שהפך להיות ר' ישראל, המכונה "הבבא סאלי" הקדוש, למד מהי התמדה עוד בהיותו פעוט בעריסה.

כשגדל מעט ישראל, הביאו לו הוריו מלמד מיוחד, שלימדו את  אותיות הא' ב'.

הילד הרך קלט את הקריאה במהירות והחל ללמד את החומש.

 נתגלתה אצלו הבנה עצומה וכישרון נדיר!

כולם הועידו אותו לגדולות .

 

מה הטריד את ה"בבא סאלי" זיע'א

פורסם ע"י admin ב מרץ - 10 - 2013 0 תגובה

בס"ד

האדמור בבא סאלי זיע'א

האדמור בבא סאלי זיע'א

 

 

האדמו"ר הקדוש ה"בבא סאלי" – רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל נהג להסתובב בין הכפרים והעיירות בהם גרו יהודים, כדי לחזקם ולעודדם בקיום תורה ומצוות.

פעם אחת בשעות הערב הגיע לעיירה מרוחקת במרוקו, מיד התקבצו ובאו כולם אל בית הכנסת של העיירה לקבל את פני הצדיק ולשמוע את דיברות קודשו.

בסיום הדרשה, פנה הקהל ללוות את הרב אל בית מארחו.

אולם הצדיק ביקש, כי לפני שהוא הולך לבית מארחו לנוח, הוא רוצה לראות את מקווה הטהרה של העיר! 

ששמעו בני העיירה את בקשתו נבוכו מאוד. ראשי הקהילה סיפרו לרב בבושה, כי לצערם הרב המקווה אינו בשימוש כבר שנים רבות.

המקום מוזנח, עד שאי אפשר כלל להיכנס אל המקווה, כי קירותיו נוטים ליפול, שברים מן התקרה נפלו אל תוך מימי המקווה.

כששמע הרב דברים אלו התפלא מאוד, ושאל: "מה אתם עושים כאשר נשותיכם צריכות לטבול? " השיב לו ראש הקהל: "הנשים נוהגות ללכת לעיירה הקרובה ולטבול שם".

"זה לא ייתכן" פסק הרב "הרי ההלכה קובעת כי בניית מקווה טהרה בעיר קודמת אפילו לבניית בית הכנסת! לכן אני מבקש שניגש עכשיו אל המקווה, ובע"ה נכשיר אותו לטבילה".

שמעו זאת האנשים ונדהמו הכיצד יכשירו עכשיו, בשעת לילה, את המקווה אשר מזה שנים לא דרכה שם רגל אדם?

אולם הרב התעקש ועמד על שלו, וכל בני העיירה הלכו בעקבות הרב לכיוון המבנה המוזנח את המקווה.

כאשר ביקש הרב להיכנס, ניסו להניאו בשנית: "המקום מהווה סכנה של ממש לנכנסים, הרב עלול להינזק מן הריח ומבעלי החיים השורצים שם", טענו.

אולם הרב עמד על דעתו: "איני דב לביתי עד שיוכשר המקווה למבקרים" , הביאו לו את המפתח והוא נכנס אל המקווה. הוא חלץ את נעליו, הפשיל את חלוקו, ונכנס לתוך המים! הנוכחים המבוישים נתקפו בחרדה, וביקשו מהרב שיחדל לעסוק בפעולה לא מכובדת שכזו. הרב לא שעה לדבריהם, ואמר: "כולנו בצוותא נעשה עבודה זו! " ובעודו אומר זאת נטל דלי, והחל לדלות את מי המקווה. כך רוקן הרב את כל מי המקווה, כשראשי הקהילה מסייעים בידו.

סיים הרב את עבודתו, נעל את נעליו ויצא לחוץ. הציבור עמד לשאול את הרב, מהיכן ימלאו את המקווה, בהיעדר מי גשמים? אולם הרב לא הניח להם לפצות פה, הוא יצא מן הבניין, נשא את ראשון לשמימה ואמר: "ריבונו של עולם, אנו עשינו את המוטל עלינו, עתה עשה אף אתה את שלך". מיד התקדרו השמים בעבים, וגשם עז ניתך. הקהל החל מתפזר למצוא מחסה מפני הגשמים, והרב נותר על מקומו לראות אם מילאו המים את המקווה כפי הצורך. מיד כשפסקו הגשמים, שב הקהל והתקבץ והחל פוצח בשיר. הנס שהתרחש לעיניהם הרעיד את הלבבות, והכל חשו התעלות נפלאה למראה המחזה הנדיר.

 

[subscribe2]

ד' בשבט הילולת סידנא בבא סאלי – רבי ישראל אביחצירא זיע"א

 

 

הילולת הבבא סאלי זצוק"ל

סיפורי ניסים בזכות הצדיק

פורסם ע"י admin ב מאי - 6 - 2012 0 תגובה

הבבא סאלי זצוק"לבס"ד

מסופר על האדמו"ר רבי ישראל אביחצירא זצ"ל (הבבא סאלי), שיום אחד הופיע לפניו בחור על כסא גלגלים, הבחור ישב לפני האדמו"ר וסיפר שנפצע במלחמת יום הכפורים, ולאחר סידרת ניתוחים נשאר רתוק לכסא גלגלים כאשר רגל אחת בכלל לא מתפקדת, מצב הרגל אף אחל להתדרדר והיה חשש שיצטרכו לקטוע לו אותה, אותו בחור שהיה מרוחק מתורה ומצוות שוכנע כמעשה של יאוש לנסוע לנתיבות אל הצדיק אולי יש אמת בכל אותם סיפורים ששמע על ה"נסים" שיכול הצדיק לעשות, שמע הרב את סיפורו של הבחור פנה אליו ושאלו:
– תפילין אתה מניח בכל יום?
– לא – ענה הבחור.
– על השבת אתה שומר?
– לא – באה התשובה.
– אם כן, התפלא הרב, תן תודה שרגל אחת שלך כן בריאה… הרי את הכח אנו מקבלים מאתו יתברך, ואם אין אנו עושים את רצונו, בידו לקחת מאתנו את אשר נתן לנו ולשתק אותנו כליל, ואתה שאינך הולך בדרך התורה והמצוות, מה שכן יש לך הוא מתנת חינם.

מששמע זאת הבחור פרץ בבכי מר, שגרם התרגשות אצל כל הנוכחים. לאחר שנשתררה דומיה בחדר, היישיר הרב את מבטו אל עיני הבחור ושאלו:
– אם אברכך ברפואה שלמה, ותוכל לקום על רגליך, האם תהיה מוכן לקבל עליך עול מצוות?
– כן – באה התשובה.
– אם כן – אמר הרב – תן לי את ידך, ואני מברך אותך ברפואה שלמה לעבודתו יתברך.
לאחר שנישק הבחור את ידי הרב, אמרו לו הנוכחים לנסות לקום על רגליו. להפתעתו הצליח מיד לעמוד, ואף לצעוד מספר צעדים ללא עזרת איש…

בעודו המום מהשינוי הכביר שחל במצבו, ניסה להלך במהירות יותר גדולה, ועד מהרה מצא את עצמו ליד דלת דירתו של הרב. בקפיצה יצא החוצה, והחל לרוץ כשהוא פונה לעוברים ושבים בשאלה, היכן יש טלפון ציבורי? הטלפון הקרוב ביותר היה בישיבת הנגב מרחק כמאתיים מטרים מבית הרב, לשם הגיע הבחור בריצה, ובהתרגשות לא רגילה דיבר עם משפחתו, וסיפור להם בפרוטרוט את אשר קרהו בבית הרב. בחורי הישיבה ששמעו בהשתאות את סיפורו לא האמינו למשמע אוזנם, אך לאחר שחזר על סיפורו נתפסו לאוירת התעלות נפלאה, שילבו יד ביד ויצאו בריקוד של שמחה ביחד עם הבחור להודות להקדוש ברוך הוא על הישועה הגדולה. יותר מאוחר הגיעו רבים לבית הרב והשתתפו שם בסעודת הודיה מיוחדת לכבוד הנס הגדול.

הבחור המאושר שמר את הבטחתו ושינה באופן יסודי את אורחות חייו, אך לא רק הוא חזר בתשובה, אלא רבים שנוכחו ושמעו את הסיפור, לא שכחוהו זמן רב והתחזקו באמונה וביראת שמים (מאור ישראל).

זכותו תגן על עם ישראל אמן!

"וירא ישראל" למרחוק

פורסם ע"י admin ב מאי - 6 - 2012 0 תגובה

ישראל אביחצירא הבבא סאלי זצוק"לבס"ד

"וירא ישראל" למרחוק

אחד מרבני הערים בארץ,שיבדל לאורך ימים טובים אמן,מעיד על מקרה שקרה במרוקו,אודות אדמו"ר "בבא סאלי" זכותו יגן עלינו אמן:

זחלתי ואירא להעלות בכתב ,מעשה שקרה בפעל,לי הצעיר בקרבת רבנו,כשראיתי כי על ידי סיפור מעשה צדיקים,מתעלים ביראת שמים,החלטתי לחק את המעשה,בעט סופר.

ובכן זה היה ביום ה' טו" בטבת תשכ"ג,הופיע רבנו הקדוש,בהודו והדרו,בעיר של חכמים וסופרים,מראכש המעטירה,בחברת בנו האהוב עליו,יבדל לחיים טובים וארוכים אמן,האדמור הנוכחי הרב רבי ברוך יבדל"א ,התאכסן אצל הרב מכלוף קריספין,הנשוי לנכדתו. השמועה שהצדיק בא לעיר,עברה במהירות בזק,בכל מבואות מראכש,והעיר לבשה מעטה של חג,בעוד שכל יהודי,רעדה של קדושה אחזתו,לראות לראשונה בחייו,את רבנו הקדוש,כי עשרות שנים לא ביקר בעיר,אני הראשון כשקיבלתי הידיעה המשמחת,רצתי קל כנשר,לראות ולהנות מזיו שכינתו,ואכן,לראשונה בחיי שראיתי את כבוד קדושתו,לא נותרה נשמה בי.
והרגשתי את המשמעות של "מורא רבך כמורא שמים", וחשתי בקרבת רבנו שמקיים את ה"שיויתי השם לנגדי תמיד" ישבתי ושתקתי ושתיתי בצמא את דברי קדשו,עד שעה מאוחרת בלילה,כשעמדתי לנשק את ידי קדשו ולהיפרד ממנו,פנה אלי ואמר שמעתי שכאן במראכש ישנו דג מיוחד קוראים לו "אפרוך",אם תוכל להשיג.אמרתי רבנו נכון הדבר,אך לא אמצא את הדג הזה כי זאת לא העונה שלו,אשתדל לקנות דג מסוג מובחר (הדג "אפרוך" הוא גודל באגם מלאכותי על יד מראכש,טעים מאוד ומיוחד בטעמו,השלטונות הטילו איסור חמור לדוג אותו,הוא מיועד אך ורק לבית המלוכה,אבל משיגים אותו עשירים בשוק השחור לפעמים נדירות).

אותו בוקר,היה יום שישי,קמתי מוקדם והלכתי להתפלל ותיקין,בעוברי לבית הכנסת,עברתי ליד שוק הדגים ראיתי ערבי שיש לו דגים,שאלתיו יש לך דג אפרוך,לחש לאוזני,יש לך מזל והצביע על שק שהדג עטוף בתוכו,ביקש מחיר כפול,מיד נעניתי,ברגע שעמד לשקול לא מצא המשקולות,ובאותה שעה לא היה אף אחד בשוק,אמר לי,תשלם לפי שש קילו,לקחתי את הדג בשמחה,לא הרגשתי בכובד,ומיד נצבתי מול רבנו הקדוש,שהיה כבר מעוטר בטלית ותפילין ומתפלל ותיקין,הסתכל וראה,אכן הדג המבוקש נמצא,וחיוך שמחה נכרת על פני קדשו.

רואים שהמעשה הזה,שעל אף שזו לא עונת הדג,אך כשהצדיק בקש אותו וכנראה לתקן בברכותיו דברים נסתרים,המציאו לו מן השמים,כי רצון יראיו יעשה,רבנו אכל מן הדג הזה שבוע ימים ששהה במראכש.

תולדות חייו של הבבא סאלי

פורסם ע"י admin ב מאי - 6 - 2012 0 תגובה

הבבא סאלי נפגש עם הרב אלפנדרי‎ הבבא סאלי זצוק"ל

כדי להבין את גדולתו בתורה עוד בצעירותו נראה את המקרה הבא: בגיל שלושים וארבע הגיע הבבא סאלי לירושלים ממרוקו, וכשהגיע לירושלים הוא הלך לרב הקדוש, רבי שלמה אליעזר אלפנדרי. שימו לב רבותיי, הרב אלפנדרי היה בזמנו בגיל תשעים וארבע, הוא היה ענק בענקים! הרב אלפנדרי חי עד גיל קרוב למאה ועשרים שנה, והוא היה גדול הדור. גדולי עולם בתורה היו לפניו כקליפת השום. אנשים גדולים בקושי היו זוכים לקבל ממנו מילת שבח מרוב כמה שהוא היה ענק. אז תבינו מי היה הרב אלפנדרי. אני אספר לכם סיפור אחד עליו: הרב אלפנדרי היה תקיף נורא, הוא לא נשא פנים לאף אחד. פעם הוא היה באיטליה, והיתה שם מסיבת סיום מסכת גמרא. כמה ימים לפני כן היתה באיטליה רעידת אדמה. וכמה בחורים צעירים יהודים שלמדו באוניברסיטה ישבו על ידו, והוא שמע אותם מסבירים איך, לפי הטבע, נגרמת רעידת אדמה. ברגע שהרב אלפנדרי שמע את המילה "טבע", הוא דפק בכל הכוח על השולחן ואמר: "טבע?! איזה טבע?! אם הקב"ה רוצה שעכשיו תהיה רעידת אדמה, אז עכשיו תהיה רעידת אדמה!", ובאותו רגע כל איטליה רעדה! זה רק כדי שתבינו מי זה היה הרב אלפנדרי. הוא נקבר בהר הזיתים בירושלים, ובכל פעם שאני הולך להר הזיתים אני רץ לציון שלו. הוא היה מלאך אלוקים. ‎

ונחזור לעניין שהתחלנו: הבבא סאלי היה בגיל שלושים וארבע, והרב אלפנדרי הענק בתורה היה בגיל תשעים וארבע, והבבא סאלי בא לבקר אותו. כשהגיע אליו הבבא סאלי, אז ברגע שהוא נכנס פנימה, הסבא קדישא קם לו במלוא קומתו! קם ועמד לבבא סאלי במלוא קומתו! הבבא סאלי נבהל! הבבא סאלי היה עניו גדול, והוא ראה את גדול הדור עומד מלוא קומתו לפניו, אז הוא התחיל למעט בערך עצמו. הם ישבו ודיברו באותה פגישה, ובסוף כשהבבא סאלי עמד לצאת, אז הרב אלפנדרי, ביקש ממנו: "תברך אותי". הבבא סאלי נבהל ואמר לו: "לא ייתכן רבינו, איך אני אתנהג בכזאת יוהרה? האם ייתכן שאני הצעיר, שבאתי להתברך, אברך?! חס וחלילה", הבבא סאלי לא הסכים. השיב לו הרב אלפנדרי: "כתוב בתהילים 'הנה כי כן יבורך גבר ירא השם', כלומר ברכה של אדם ירא שמים היא מקובלת בשמים, ותדע לך שבכל האיזורים אין אדם שיש לו יראת שמים כמוך, אם כן איך לא אקבל ממך ברכה?!". הבבא סאלי ניסה בכל כוחותיו למעט בערך עצמו, אבל זה לא עזר לו. הרב אלפנדרי לא ויתר לו עד שהוא בירך אותו, והרב הוסיף לו ברכה על ברכותיו. הסיפור הזה הפך לשיחת היום בירושלים! בכל ירושלים דיברו על כך שהרב אלפנדרי קם לכבוד הבבא סאלי, וכולם רצו אל הבבא סאלי כדי לקבל ממנו ברכות. זה גרם לבבא סאלי להרגיש שלא נוח. היו אז רבנים בירושלים שהיו צדיקים גדולים, שהיו זקנים ממנו בשנים, אבל האנשים הלכו לקבל ברכות ממנו. אז תבינו מי זה היה הבבא סאלי הקדוש! ‎

בדרך לישראל האוניה עומדת לטבוע‎

בדרכו של הבבא סאלי לישראל הוא הפליג באוניה. במשך ההפלגה הוא הסתגר בתא שלו, וישב ללמוד תורה. לפתע פרצה סערה בים, שהתחילה לטלטל את האוניה. האוניה עמדה לטבוע בכל רגע. האנשים שהיו על האוניה רצו אל רב החובל, ואמרו לו שיש על האוניה צדיק גדול. הם הלכו אל התא של הבבא סאלי ודפקו בדלת. הוא פתח ושאל מה קרה. אמרו לו: "רבינו, המצב קשה, האוניה עומדת לטבוע, בבקשה שכבודו יעשה משהו". אצל הבבא סאלי היה גביע של קידוש, הגביע היה של סבו, רבי יעקב אבוחצירא, והוא היה מקדש עליו בליל שבת. הוא לקח את הגביע ומזג בו יין, בירך עליו "בורא פרי הגפן", שתה מעט מהיין ושפך את הנותר בים. ברגע שנשפך היין, הים נעשה כמו שקט כמו ראי. בכל האוניה דיברו על זה והיה רעש גדול. כשהגיעו לישראל חיכו אלפים בחוף, כי ידעו שהבבא סאלי מגיע. כשהם שמעו את הסיפור היה רעש גדול מאוד. זה רק כדי שנבין מי זה היה הבבא סאלי הקדוש. "צדיק גוזר והקב"ה מקיים". רק נבין מה זאת ברכה של צדיק, נראה איך מהשיריים של הכוס שהוא ברך עליו הים נרגע. הים, עם כל הגדולה שלו, לא יכול לעשות יותר שום דבר: "הבבא סאלי פה!"…‎

"תנתק את הילדה מהאינפוזיה"‎

היה אדם אחד בנתיבות שהילדה שלו היתה חולה מאוד. היא היתה אצל רופאים, עברה בדיקות רבות, אבל הרופאים לא ידעו מה הבעיה שלה. היא לא היתה מסוגלת לאכול, וכל הזמן היתה מחוברת לאינפוזיה. יום אחד אותו אדם הלך לבבא סאלי. הבבא סאלי היה חולה באותו היום ולכן לא קיבל קהל, והאדם הזה הצטער. בסופו של דבר התברר שלקחו את הבבא סאלי לבית חולים, וסיפרו זאת לאותו אדם. הוא רץ אליו וסיפר לו על הבת שלו. אמר לו הבבא סאלי: "אתה סומך על רופאים?! תסמוך על מי שאמר והיה עולם! תוציא את הבת שלך מפה מיד, ותהיה לה רפואה שלמה! אבל תוציא אותה תוך שעה. אם תוציא אותה אחרי שעה, אין לי מה להגיד לך". אותו האיש המסכן, שהבת שלו מחוברת לאינפוזיה, רץ לרופא והתחנן לפניו. אמר לו הרופא: "תחתום שכל זה על אחריותך", אמר לו: "אני חותם. אם הבבא סאלי אמר, אז אני חותם". הוא חתם ולקח את הבת שלו. בדרך לבית, כשהם נוסעים ברכב, הילדה שלו אומרת לו: "אבא, אני רעבה". האבא נבהל, הוא לא הבין, הרי הילדה לא אכלה מזה חודשים. הם באו הביתה, ערכו מהר שולחן, והיא אכלה. מאותו יום היא הלכה והבריאה. הם רצו אל הבבא סאלי להודות לו, אבל הבבא סאלי אמר להם: "אל תגידו לי תודה רבה, זה הכל בזכות האמונה שלכם שהאמנתם בקב"ה ולא האמנתם ברופאים, עד כדי כך שהייתם מוכנים לעזוב את בית החולים וללכת הביתה". זה היה גודל הענווה שלו, הוא היה ממעיט בעצמו.‎

התינוק שהיה בטיפול נמרץ‎

סיפר אדם אחד שהיה משרת את הבבא סאלי כשהיה בבית חולים (בסוף ימיו הוא היה הולך הרבה לבית חולים), שפעם כשהיה משמש את הבבא סאלי בבי"ח, הוא ראה רופא אחד עם תינוק ביד, ששאל אותו: "שמעתי שיש פה צדיק, איפה הצדיק הזה נמצא?". הוא לקח אותו אליו. הבבא סאלי היה אז בסוף ימיו. הרופא שם את הילד על הברכיים של הבבא סאלי ואמר לו: "זה תינוק שהלב שלו כמעט גמור, וכל הזמן הוא בטיפול נמרץ, אולי כבודו יברך אותו". הבבא סאלי שאל את השמש שלו: "עוד כמה זמן סוכות?", ואמר לרופא: "תגיד לאבי הילד שבערב סוכות הוא יצא הביתה עם לב בריא", ואכן כך היה. הרופא הזה היה חילוני, והוא השתגע, זה היה כאילו אותו תינוק קיבל לב חדש, השתלת לב. רק שנבין מי זה היה הבבא סאלי הקדוש, "צדיק גוזר והקב"ה מקיים". ‎

סיפר לי אדם אחד, קבלן בניין, שהבן שלו היה חולה ל"ע במחלה ממאירה, מחלה קשה מאוד. כל הרופאים שהוא הלך אליהם לא הצליחו לעזור. הוא הלך לבבא סאלי, והבבא סאלי נתן לו מים. הוא הביא אותם לבן שלו, הבן שלו שתה אותם והתרפא לגמרי. הבן שלו היה אצלי במשרד בגיל עשרים פלוס, ועד היום יש לו מהמים האלה וגם אני לקחתי ממנו קצת מהמים. ‎

תולדות חייו של הבבא סאלי

פורסם ע"י admin ב מאי - 6 - 2012 0 תגובה

בס"ד

הכרתי בירושלים צדיק גדול, איש אלוקים, רבי רחמים מקסימוב ע"ה. לפני כשלושים שנה הוא סיפר לי שפעם, לפני ארבעים שנה לפני ישראל אביחצירא-הבבא סאלי זצ"לכן (כלומר שבעים שנה אחורה מהיום), הבבא סאלי בא אליו לבית. הבבא סאלי לא רצה לשבת על ספסל ולא על כסא. הוא לקח מזרון, שם אותו על הרצפה, וישב על המזרון כל הלילה עד הבוקר ללמוד תורה. באמצע הלילה הבבא סאלי רצה ללכת למקווה, והוא ליווה אותו. השעה היתה שתיים בלילה. חושך גמור. ולמרות כל זאת הבבא סאלי הלך ברחובות כהרגלו עם הגלימה על הפנים. הוא אמר לי: "השתוממתי. זה היה באמצע הלילה, כשאין נפש חיה ברחובות, בוודאי שהיה יכול להוריד את הגלימה". אבל אצל הבבא סאלי הנהגות הם הנהגות! לגבי הנהגות לא חשוב אם זה יום או אם זה לילה, אם יש אנשים או אם אין אנשים. גדר זו גדר במשך עשרים וארבע שעות ביממה, וגם באמצע הלילה כשהולכים למקווה, בבא סאלי הולך עם גלימה על הפנים.‎

אז תבינו מי זה הבבא סאלי הקדוש, ואיך הוא זכה לדברים גדולים ונוראים כאלה, זכה לכזאת גדלות בתורה. לאח שלו, רבי דוד אבוחצירא, היו ספרים שכתב, הוא כתב פירוש על התורה על דרך הפרד"ס (פשט, רמז, דרוש, סוד). יש שם הקדמה שכתב הבבא סאלי. רבנים קראו את ההקדמה וגילו שיש שם שלוש מאות מקורות משלוש מאות ספרים! אז תבינו מי זה הבבא סאלי! שלוש מאות ספרים בהקדמה לספר! לא שהוא ישב לתכנן, אלא כך הוא יושב וכותב. אז תבינו כמה הבבא סאלי היה ענק בתורה, כמה הוא היה גדול! ‎

בילדותו של הבבא סאלי, חבר שלו פגע בו, אז הוא קילל אותו. לאחר מכן הוא בא לאביו וסיפר לו מה שעשה, סיפר לו שהוא קילל את החבר שלו. אבא שלו אמר לו: "תדע לך שלקלל יהודי זה דבר חמור, על אחת כמה וכמה כשאתה נכדו של "האביר יעקב". הפה שלך הוא לא סתם פה. לך אסור לקלל". הוסיף אביו ואמר לו: "תקבל עליך מהיום והלאה שלא לקלל אף פעם יהודי, אלא להיפך, 'בך יברך ישראל', תמיד תברך". ומאז הבבא סאלי קיבל על עצמו תמיד לברך כל יהודי ויהודי בכל מצב שלא יהיה. ‎

הבבא סאלי גודל בתורה וביראת שמיים‎

עוד מילדותו ישב הבבא סאלי ועמל בתורה הקדושה, ישב וטיפס במדרגות גדולות ונפלאות. הוא עמל על כל הנהגה של חסידות, על כל הנהגה של קדושה וטהרה, עד שהיא נעשתה אצלו כקניין טבעי, כחלק מהמהות שלו. הבבא סאלי היה עמל בתורה ימים ולילות, עד שנעשה בקיא בש"ס, בבלי, ירושלמי, ישר והפוך, עם ראשונים ואחרונים, הכל בכף ידו, עד שנעשה לכלי מפואר. ‎

בספר "נפלאות ישראל" כתוב על מכתבים שכתבו אליו עוד כשהיה בגיל עשרים וארבע. כבר אז כתבו עליו תוארים מופלאים: "צדיק דורינו", "אספקליא מאירה", "מנורה הטהורה". שימו לב, הוא בסך הכל בגיל עשרים וארבע, ואיזה תארים נותנים לו גדולי הדור! ‎

הבבא סאלי היה בקיא בכל חדרי התורה, ובכל המקצועות שבתורה. הוא היה בקיא גדול בבדיקת סכין השחיטה, בבדיקת פנים של הבהמה, הוא היה מוהל מומחה, הוא היה סופר סת"ם וכתב לעצמו ספר תורה (בספר תורה הזה הוא קרא בו כל ימי חייו שניים מקרא ואחד תרגום). ‎

הבבא סאלי היה מסתגר עם דודו (אחי-אביו), רבי יצחק, והיה עמל איתו בתורה ימים ולילות. היה לומד תורה גם עם דוד אחר שלו, רבי דוד. הבבא סאלי היה יושב ימים ולילות, עמל בתורה, ושום דבר בעולם לא עניין אותו. כך, רבותיי, שנים של עבודת השם בלי הפסק, שנים של של שקידה עצומה, הפכו את רבנו הבבא סאלי הקדוש לכלי מפואר, אחד יחיד ומיוחד בדורו, שכבר בצעירותו כל העולם דיברו על גודל תורתו וקדושתו הפלא ופלא. ‎

שושלת אביחצירא-

פורסם ע"י admin ב מאי - 6 - 2012 0 תגובה

שמעתי מהרה”ח רבי חביב ביטון שי’ מכפר חב”ד:ישראל אביחצירא הבבא סאלי זצוק"ל

“בשנת תשמ”א נסעתי עם אשתי מרים אל הרבי שליט"א מלך המשיח כדי לבקש ברכה לזרעא חיא וקיימא. לפני הנסיעה הלכנו להקביל את פני ה”בבא סאלי” זיע”א ולבקש ברכתו. כאשר שמע שאנו נוסעים עתה אל הרבי שליט"א מלך המשיח, הוא ביקש ממני שאמסור בשמו דרישת שלום, אח”כ קרא בהתלהבות (בשפה הערבית): “הוא הגדול מכולנו!”

הגה”צ רבי יורם אברג’יל שליט”א מנתיבות, סיפר:

“כאשר היו מזכירים את שמו של האדמו”ר מליובאוויטש בפני הבאבא סאלי, היה אומר: הוא ישראל שלם, הוא שלימות הכל, ואנו הלואי ונזכה ללמוד ממנו לפחות מעלה אחת”.

וכך כותב אלי ידידי הגה”ח רבי יעקב וינטרוב שליט”א ראש כולל “בית ישראל” (על שם הצדיק) בנתיבות:

“לפני נסיעתי אל הרבי שליט"א מלך המשיח בשנת תשמ”א, נכנסתי אל ה”באבא סאלי” זצ”ל לקבל את ברכת הדרך. כשאך שמע שאני בדרכי אל הרבי, קם מלוא קומתו, תפס את ידי בשתי ידיו הקדושות ואמר: “מיד כשתגיע, תמסור לרבי פריסת שלום ממני, ותאמר לו שאני מתפלל עליו ג’ פעמים בכל יום”.

כשהגעתי מסרתי זאת למזכיר של הרבי שליט"א מלך המשיח, ותוך זמן קצר קיבלתי תשובה שהרבי שליט"א מלך המשיח מחזיר לו פרישת שלום. כשחזרתי לארץ הקודש מסרתי זאת לצדיק בנתיבות, ופניו קרנו משמחה ועונג. בהזדמנות אחרת, כאשר ישבנו בסעודת מלוה מלכה, קירב אותי הצדיק אליו ולחש באזני: משיח קרוב, קרוב, קרוב, קרוב מאוד”.

עשרים ואחת שנה מלאו מאז הסתלק צדיק נשגב זה לגנזי מרומים והוא בן צ”ד שנים. היה זה ביום ד’ שבט תשד”מ, וכל בית ישראל ביכו את השריפה אשר שרף ה’. כמה פעמים נשמע מפיו כי הוא לוקח על עצמו את היסורים בכדי לכפר על עם ישראל…

לאחר הסתלקותו הגיע מכתבו של הרבי שליט"א מלך המשיח לבני המשפחה: “משפחת אבוחצירה שליט”א. מאד נצטערתי להשמועה, מפטירת הרב הצדיק הרה”ח הוו”ח אי”א נו”נ רברבן ובר רברבן, מוכתר במעלות ומדות תרומיות, מפורסם בתורתו ויראתו, יראת ה’ אוצרו, ישב על מדין ומצודתו היתה פרוסה וכו’, מוהר”ר ישראל ע”ה. המקום ינחם אותם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים. ומכאן ולהבא אך טוב וחסד ימצא אותם תמיד כל הימים”.

קדוש ומורם מעם

מילדותו היה מרבה בתעניות וסיגופים, פרש מעניני העולם ולמד תורת הנגלה והקבלה בהתבודדות שמונה עשרה שעות ביממה באופן קבוע, כך נתעלה בגאונות ובצדקות כאחד הקדושים אשר בארץ. כבר בילדותו היה פועל ישועות בתפלתו ומלומד בניסים. בגיל צעיר התייתם מאביו ואז נעשה ראש הישיבה במחוז תפילאלת. בשנת תרפ”א ביקר בארץ הקודש למשך שנה אחת והסתופף בצל חכמי ירושלים בישיבת “פורת יוסף” בעיר העתיקה. גאוני וצדיקי ירושלים שמחו לקראתו והפליאו את גדולתו ועבודת ה’ האמיתית שלו. גם בצפת ביקר באותם הימים והתחבר אל המקובל האלוקי הסבא קדישא רבי שלמה אלפנדרי זצוק”ל.

כשחזר למרוקו הוטלה עליו האדמורו”ת וראשות הקהילה, לאחר שאחיו הגדול נהרג על קידוש ה’. שנים רבות שימש כאב”ד ארפוד ואגפיה במרוקו ואח”כ עבר לעיר ריסאני. בתשי”א עלה הארי מבבל והתיישב בירושלים עיר הקודש. בתשי”ד נסע שוב למרוקו לעודד ולחזק את שארית הפליטה, ומפעם לפעם שהה בקרב קהילות יהדות מרוקו בצרפת. בשנת תשכ”ד עלה סופית לארה”ק והתישב ביבנה ובאשקלון, ובתש”ל קבע מושבו בעיר נתיבות.

תמיד היו מחשבותיו קשורות ומיוחדות בבורא העולם. כל מעשיו ועבודת הקודש שלו עמדו בסימן הציפיה לביאת המשיח, והיו לו בגדים מיוחדים שזורים בחוטי זהב שהכין לקבלת פני משיח צדקנו. שמו הקדוש התפרסם בכל רחבי ארץ הקודש ובעולם כולו, ואלפים היו פוקדים את ביתו ומבקשים את ברכתו הקדושה. היה פועל ישועות בתפלותיו בבני חיי ומזוני, וראו אצלו ניסים מופלאים שלמעלה מדרך הטבע לגמרי.

את עבודתו הקדושה בלימוד התורה ובעבודת ה’ במסירות נפש, המשיך בהתמדה מופלאה גם בתקופה האחרונה לחייו, כאשר היה חולה וחלש ומדוכא ביסורים.

שושלת אביחצירא-

פורסם ע"י admin ב מאי - 6 - 2012 0 תגובה

ישראל אביחצירא-הבבא סאלי זצ"לכפי שסיפר, היה הרבי שליט"א מלך המשיח שולח אליו למרוקו את ספריהם של אדמו”רי ליובאוויטש, והוא היה שולח את ספרי סבו האדמו”ר רבי יעקב אבוחצירה זצוק”ל. כאשר חזר לארה”ק בתשכ”ד המשיך את הקשר החם עם הרבי שליט"א מלך המשיח ושלוחיו בארץ ישראל. כשהוכרז על “מבצע תפילין”, יצא בקריאת הצטרפות למבצע ביחד עם הגאונים הצדיקים רבי עזרא עטיה זצ”ל ורבי רפאל ברוך טולידאנו זצ”ל. וכן יצא בקריאת קודש גם לעידוד מבצע נרות שבת קודש ע”י בנות שהגיעו לחינוך. כשבאו לספר לו שאחד מהרבנים יצא כנגד הקריאה הקדושה, ביטל זאת לגמרי והגיב כמשתומם: “מה לזבוב קצוץ כנפים אצל הנשר בשמים?”

“מי אני ומה אני שהאדמו”ר מליובאוויטש יחשוב עלי וישלח לי מכתב תנחומין?”

במאבק לתיקון חוק מיהו יהודי נלחם לצידו של הרבי שליט"א מלך המשיח, חתם על הכרוז של גדולי ישראל לתמיכה במאבק נגד גיורי ווינה, ובעד תיקון החוק שיאמר בו “גיור כהלכה”.

בשנת תשמ”א פירסם מכתב ברכה לכל אלו שהשתתפו בקנית אותיות בספר התורה המיוחד של ילדי ישראל: “כולנו מחכים ומצפים לגאולה השלימה שתבוא מיד עם משיח צדקנו, ולשם כך עלינו להתלכד וללכד את כל עם ישראל. כ”ק אדמו”ר שליט”א מליובאוויטש פנה בימים האחרונים ללכד את כל ילדי ישראל, ע”י כתיבת ספר תורה מיוחד לילדי ישראל שהם צבאות ה’. זכות גדולה לכל אחד ואחת מילדי ישראל לקנות אות אחת בספר תורה זה, ועל ההורים לעשות הכל, שילדיהם יקנו ויזכו באות אחת מספר התורה, ברכתי האישית שלוחה לכל ילד וילדה שירשמו לספר התורה של צבאות ה’. ובודאי נזכה כולנו מיד לביאת המלך המשיח, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו הקדושה. עבד ה’ המצפה לגאולה קרובה. ישראל אבוחצירה”.

בתחילת חודש מנחם אב תשמ”ג פירסם (ביחד עם רבי יצחק כדורי שליט”א[זצ"ל]) קריאת אזהרה נגד אלו שפגעו בחסידים שלימדו את ספר התניא בוויליאמסבורג: “כל זאת בשל הרבצת תורת החסידות ודביקותם באור שבעת הימים הבעש”ט הקדוש זיע”א בדרך משנת חב”ד העיונית והמעמיקה שיסודותיה בהררי קודש ע”י התנא האלקי רבנו בעל התניא והשו”ע זיע”א וממשיכי דרכו הק’, עד ליבדלחט”א מופת הדור גאון ישראל וקדושו כ”ק מרן אדמו”ר מליובאוויטש שליט”א”.

כמה סיפורים מחתנו של הצדיק, הגה”ח רבי ישראל אדרעי שליט”א:

א. בשעה שישב הצדיק “שבעה” ל”ע אחרי הסתלקותו של בנו הצדיק רבי מאיר זצ”ל, קיבל מכתב תנחומים מהרבי שליט"א מלך המשיח. עם קבלת המכתב קם ממקומו בבכיה ואמר: “מי אני ומה אני שהאדמו”ר מליובאוויטש יחשוב עלי וישלח לי מכתב תנחומין?”

ב. פעם הביאו לו חתיכת עוגת דבש שהרבי שליט"א מלך המשיח שלח אליו. הוא שמח על זה כמוצא שלל רב. מיד קרא לי ולכל בני הבית, וחילק בשמחה עצומה חתיכה קטנה לכל אחד ואחת, באומרו, שזכות גדולה היא לנו וסגולה נפלאה, לאכול מהעוגה שהרבי שליט"א מלך המשיח שלח.

ג. אחד הרבנים שביקרו בביתו היה מעיין באלבום תמונות של הרבי שליט"א מלך המשיח, ושאל את הצדיק מה דעתו על כך שהחסידים אומרים שהרבי הוא מלך המשיח. הבבא סאלי ענה לו עם חיוך והבעה של התפעלות והערצה: “אישתהיל קילשי!” (זהו ביטוי בערבית שפירושו: נאה לו הכל, מגיע לו הכל).

ד. פעם באו אליו אברכים שדיברו נגד החסידות. הוא לא רצה לקבלם, באמרו: “כל המתנגד לתורת הבעל שם טוב, הרי הוא מרחיק את המשיח”.

הגה”צ רבי יוסף דייטש זצ”ל, ראש ישיבת “אנשי מעמד” בירושלים נוהג היה לספר:

“יום אחד השתתפתי בסעודה אצל הצדיק זצ”ל, בעת הסעודה חזרתי על דבר תורה מאת הרבי שליט”א מליובאוויטש. כאשר שמע הצדיק את שמו של הרבי הרים את ידו ואמר: “ולו יקהת עמים” (פסוק זה מדבר על מלך המשיח)“.
הרה”ח רבי משה דייטש שליט”א (בנו של הרב דייטש זצ”ל) סיפר:

“לקראת ראש השנה שנת תש”מ נסעתי אל הרבי שליט"א מלך המשיח. לפני נסיעתי ביקרתי בנתיבות אצל הצדיק זיע”א. הוא ציוה עלי לבקש עבורו ברכה מהרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח והזכיר את הענין המיוחד שעבורו מבקש את הברכה. כשנכנסתי ליחידות כתבתי את הבקשה הזו, והרבי שליט"א מלך המשיח הגיב: “רבי ישראל אבוחצירה?! ער איז דאך ר בעל-שם’סקער איד!” אחר כך ברכו הרבי שליט"א מלך המשיח בברכות מאליפות עבור מה שביקש.

“אחרי כמה שבועות במוצאי שמחת תורה, כאשר נגשתי לקבלת “כוס של ברכה” בין כל אלפי הרבנים החסידים ואנשי מעשה, שאל אותו הרבי שליט"א מלך המשיח: “מה שלום הרב אבוחצירה? הגיעה אלי שמועה שהצטנן קשה בערב יום הכיפורים”. אמרתי ששמעתי מהרבנית בטלפון שעכשיו מרגיש יותר טוב. הרבי שליט"א מלך המשיח ברך, שתהיה לו רפואה קרובה ויאריך ימים על ממלכתו. בתוך כך מסר לי בקבוק קטן של משקה לתת לו לרפואה. כשהגעתי לארה”ק, נסעתי מיד אל הבבא סאלי, ומסרתי לו את הבקבוק. הוא התמלא שמחה. ציוה מיד להביא סעודת מצוה דגים ובשר ויין, ודיבר בסעודה בהתפעלות גדולה מהקדושה של הרבי שליט"א מלך המשיח”.

וכך סיפר הרה”ח רבי מאיר אבוחצירה שי’ מברוקלין (מגדולי העוסקים בקירוב יהודים והחזרתם בתשובה בדורנו):

“בשנת תש”ל נכנסתי אל הרבי שליט"א מלך המשיח ליחידות. ביקשתי מהרבי שליט"א מלך המשיח ברכה לעלות ארצה, והרבי שליט"א מלך המשיח אמר: “מקומך כאן!”, היתה זו היחידות הראשונה שלי, עדיין לא הייתי חסיד ולכן המשכתי: “אבל אני לא אוהב את החיים בארצות הברית, אני מתפלל בכל יום שאוכל סוף סוף לחזור ארצה”. והרבי שליט"א מלך המשיח ענה לי בסבלנות: “כמה שנים אתה מתפלל? עשר? נו, אני מתפלל על כך כבר שבעים שנה”.

“מעניין לציין, שממש באותה תקופה, הורי ביקרו בארץ והם נכנסו אל ה”בבא סאלי” זצ”ל, ובקשו ממנו ברכה שאזכה לבוא מהר לארץ. ה”בבא סאלי” זי”ע אמר להם בזה הלשון: “מאיר צריך להשאר באמריקה, ליד הרבי מליובאוויטש”.

“הוא הגדול מכולנו!”
הרה”ח רבי משה אדרעי שי’ (אחיו של חתנו הרב ישר שליט”א) מספר:

“זכיתי להיות בין המקורבים ביותר אצל הצדיק הבבא סאלי זצוק”ל, ולא אחת ביקרתי אצלו אפילו פעמיים ביום .. פעם אחת, לאחר ששמעתי שידור מהתוועדות של כ”ק אדמו”ר שליט”א (במושב ברוש הסמוך לנתיבות) נכנסתי כדרכי לביתו של הצדיק והתישבתי על המיטה מולו. אותה שעה נמנם קצת. חיכיתי בשקט עד שיתעורר. כאשר ראה אותי שאלני: “מה אתה עושה פה? ועניתי: “באתי לומר תיקון חצות עם הצדיק”. בת צחוק השתפכה על פניו הקדושים ומזג לי כוס לאמירת “לחיים”. כדרכי סיפרתי לו נקודות מהדברים ששמענו עכשיו בשידור מהרבי שליט"א מלך המשיח.

אחר כך שאלתי אותו: “מתי יבוא כבר הרבי שליט”א מליובאוויטש לארץ הקודש?” כאשר שמע את שאלתי, הרצינו פניו הקדושים, ואח”כ אמר בהתרגשות: “הטעם שמשה רבינו לא נכנס לארץ, הוא משום שמשה היה פני חמה והארץ נמשלה ללבנה, ואם היה נכנס היתה הארץ מתביישת מפניו. לכן רק יהושע שהוא פני לבנה נכנס לארץ. ולעתיד לבוא, שאז אור הלבנה יהיה כאור החמה, והארץ תתעלה לדרגת פני חמה, אז יכנס משה רבנו לארץ. ודי למבין”.

מדברי הרה”ח רבי יוסף מעטוף שי’ מקרית מלאכי:

“פעם השתתפתי במסיבת רבנים שהתקיימה בביתו של הצדיק. באותה הזדמנות סיפר כל רב סיפור מאחד הצדיקים. והנה ברגע שסיפרו על הרבי שליט”א והזכיר את שמו, קם מיד הבבא סאלי על רגליו ועמד לכבוד הרבי שליט"א מלך המשיח (למרות חולשתו ומצבו הבריאותי)“.

ש

שושלת אביחצירא-5

פורסם ע"י admin ב מאי - 6 - 2012 0 תגובה

הרבי שליט"א מלך המשיח מעודדו להציל חינוך ילדי מרוקו ישראל אביחצירא הבבא סאלי זצוק"ל

קשריו של הצדיק עם הרבי שליט"א מלך המשיח היו מופלאים. בסדרת “אגרות קודש” מוצאים אנו את מכתב קבלת הפנים שכתב אליו הרבי ביום כ”ו טבת תשי”ב (אגרת א’שע), בה מכנה אותו: “עמוד התורה בוצינא דנהורא, חד מבני עלי’ מראשו ומעלה עטרת זהב גדולה”.

ואחר כך כותב:

“לרגל עלותו לארצנו הקדושה, תבנה ותכונן ע”י משיח צדקנו בעגלא דידן אכי”ר, יהא בואו ברוך לה’. מה’ מצעדי גבר כוננו, ומכיון שזיכהו הקב”ה לעלות לארצנו הקדושה ת”ו, הנה בטח העמיסה עליו ההשגחה העליונה תפקיד מיוחד על אדמת הקודש, להחיות רוח חיה בקרב אחב”י הספרדים, ולהשפיע עליהם בחיזוק התורה והמצווה בכלל, ובפרט אשר ישמרו על בניהם וטפם לבל יהיו לבז, ולא יפלו ברשת חינוך של הפקר ר”ל, אלא ישמרו עליהם בעינא פקיחא, אשר כולם, בניהם ובנותיהם בלי יוצא מן הכלל, יתחנכו על ברכי התורה והמצוה, ביראת שמים ומסורת אבותיו הקדושים, במוסדות חינוך המתנהלים על טהרת הקודש. ובזכות עבודתו למילוי תפקידו זה במסירות נפש, יאריך השי”ת ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים, ועוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים ויצליח בעבודתו הכבירה להגדיל תורה ולהאדירה, ובעניניו הפרטיים מנפש ועד בשר די והותר”.

מלך ומנהיג לאחינו בני ישראל הספרדים

בספר תולדותיו “סידנא באבא סאלי” (כרך ב’ עמוד קלד) מסופר, כי כבר בשנת תשי”ב היה הצדיק מתייעץ עם הרבי שליט"א מלך המשיח. וכך נאמר שם אודות מכתבו אל הרבי שליט"א מלך המשיח בענין מקום קביעת מגוריו: “כל מטרתו בעלותו לארץ הקודש היתה לישב על התורה ועל העבודה בשלוה, ומפאת המצב הרוחני הירוד בארץ ישראל .. חושב הוא לצאת מקודש לחול, ואולי להגר לארצות הברית .. ששם אפשר לשבת על התורה ועל העבודה בלי שום טרדה .. הרבי ענה לאדמו”ר תשובה ארוכה ומנומקת בדבר חז”ל ובדברי קבלה וחסידות .. באגרתו לאדמו”ר כותב הרבי, כי משמיא זיכו לאדמו”ר להיות “איש כללי ומנהיג בישראל” אשר מאות ואלפים נשמעים לקולו, וכי מן השמים ניתנו לו כוחות חזקים כאלה. הנה כי כן רצוי שישאר בסמיכות למקומות בהם נמצאים מאחינו הספרדים שליט”א הצמאים לדבר ה’ .. ולכן הוא מייעץ לרבינו להשאר בארץ”. עד כאן חלק מהמתואר בספר הנ”ל.

ואמנם באגרת מיום ט’ ניסן תשי”ב מוצאים אנו: “בנועם קיבלתי יקרת אגרתו מראש ומקדם, וגם אגרת השנית הזאת משלהי אדר. ואבוא בזה בהצעת חוות דעת בשאלתו .. אשר כיון שרצונו לישב על התורה והעבודה לכן העתיק אהלו לארה”ק ת”ו, ויש סברא אשר אולי יסע לארצות הברית”.

(הרה”ח ר’ בנציון גרוסמן שהיה מבאי ביתו של הצדיק, סיפר לי את אשר שמע ממקורביו לפני שנים רבות, שלכאורה פלא הדבר שהצדיק רצה להגר בשנת תשי”ב לארה”ב, בו בזמן שבאותם השנים לא היתה כמעט שום יהדות חרדית שם, ובפרט לא קהילות ספרדיות מאורגנות, ומה יש לו לחפש בארה”ב? ושמע מהם משמו של הצדיק, שעיקר כוונתו היתה לראות ולהראות עם הרבי שליט"א מלך המשיח, ולהיות עמו בצוותא חדא, וידע שעל ידי זה יוכל לפעול גדולות ונצורות לקירוב הגאולה. ולכן שאל דוקא את הרבי אודות ענין זה וד”ל).

הרבי שליט"א מלך המשיח כותב אליו מכתב מלא בדברי קבלה, ומייעץ לו לקבוע מושבו בארץ הקודש משום שהוא בבחינת מלך, מאן מלכי רבנן “איש כללי ומנהיג בישראל אשר מאות ואלפים נשמעים לקולו .. הנה זכות עצום וגדול נפל בחלקו של כהדר”ג שליט”א, אשר הוא ישתמש בהכשרונות והסגולות אשר חננו השי”ת ובהאוצרות מלכים אשר נמסרו לו מאבותיו הקדושים דור אחר דור, לצאת במלחמה נגד היצר, קליפות וסטרא אחרא, בראש צבאות קהלות הקודש המושפעים ונשמעים לרצונו, ללחום מלחמת ד’ ולפרסם אלקותו ית’ בכל סביבתם”.

בי”ג בניסן תשי”ג (אגרת ב’פג) שמח הרבי שליט"א מלך המשיח לשמוע כי אין לכבוד הצדיק זצ”ל תרעומת על מכתבו הנ”ל שיעץ לו “להקדיש כוחותיו למען הכלל ולא לישב בדד. וכמובן באגרת הידועה של ר’ שרירא גאון, אשר כשבא רב לבבל והגיע למקום תורה, לא קבע שם מושבו, אלא אדרבא הלך למקום שאין בו תורה, והקדיש כוחותיו לגדור גדר בבקעה אשר מצא”.

"קירוב הדעת בטח יביא תועלת”

בכ”א תמוז תשי”ב (אגרת א’תשכא) כותב הרבי שליט"א מלך המשיח אל הנהלת רשת ‘אהלי יוסף יצחק’ בארה”ק: “נודע לי אשר הרב אבוחצירא שי’ פרסם מכתב אודותם, ולפלא שלא הודיעו לי עד”ז מקודם, ונא לשלוח העתק מכתבו.

שוב כותב אליהם בט’ אלול תשי”ג (אגרת ז’תתקעח): “בטח יעמדו בקישור עם הרב הגאון והרב החסיד כו’ כו’ מוה”ר ישראל אבוחצירא שי’… הקירוב הדעת משני הצדדים בטח יביא תועלת”.

גם אל הרה”ח ר’ אליעזר קרסיק ז”ל מחשובי זקני רבני חב”ד בארה”ק כותב בט’ ניסן תשי”ב א’תק: “מוסג”פ העתק מכתבי שכתבתי להרה”צ וכו’ מוה”ר ישראל אביחצירא שליט”א. ובאם לא טרחה יחשב, הנה בקשתי, שכת”ר יצרף אליו עוד אחד או שנים, ויבקרו את הנ”ל בביתו, ויאמרו לו שעפ”י בקשתי עושים זאת להבעת כבוד”. מאז ומתמיד תמך האדמו”ר רבי ישראל זצוק”ל בכל הפעולות של הרבי. כאשר חזר למרוקו בתשי”ד, וראה את אשר חוללו שם שליחיו בכל הערים והכפרים, שיגר אל הרבי מכתב תודה נלהב ביותר.

שושלת אביחצירא-3

פורסם ע"י admin ב מאי - 6 - 2012 0 תגובה

ישראל אביחצירא-הבבא סאלי זצ"להבבא סאלי והחסידות:

ידועה היתה אהבתו הגדולה לתורת החסידות ולמייסדה רבי ישראל הבעל שם טוב. בעת שהתגורר ביבנה נפגש עם ראש כולל אברכים שהיה מזרעו של הגר"א, בפגישתם עסקו בין היתר בהשוואה בין הבעש"ט לגר"א. ראש הכולל טען כי ידיעת התורה של הגר"א עולה בהרבה על זו של הבעש"ט. למשמע דבריו הבבא סאלי התרגז מאוד והפגישה הופסקה, לאחר הפגישה הבבא סאלי חזה כי כולל האברכים יסגר במהרה. למחרת הוזעק ראש הכולל ללשכת מועצת העיר, שם דווח לו כי משרד הפנים מפסיק את ההקצבה לכולל – הכולל נסגר באותו היום.

לאחר ארוע זה הבבא סאלי עבר לאשקלון.במשך שנים ארוכות, שררו יחסי אהבה וידידות עמוקים בין הבבא סאלי לרבי מליובאוויטש, הם הרבו להחליף אגרות ומתנות, הרבי שלח אליו למרוקו ספרי חסידות והבבא שלח לרבי את ספרי אבותיו. כשהבבא חשב להגר לארה"ב הוא התייעץ עם הרבי. הרבי ענה לו כי משמים זיכוי אותו להיות "איש כללי ומנהיג ישראל" שרבים
מקשיבים לו ולכן עליו להישאר בארץ ישראל.

מכתב 'קבלת פנים' ששלח הרבי מליובאוויטש כשהבבא סאלי עלה לארץ:

“לרגל עלותו לארצנו הקדושה, תבנה ותכונן ע”י משיח צדקנו בעגלא דידן אכי”ר, יהא בואו ברוך לה’. מה’ מצעדי גבר כוננו, ומכיון שזיכהו הקב”ה לעלות לארצנו הקדושה ת”ו, הנה בטח העמיסה עליו ההשגחה העליונה תפקיד מיוחד על אדמת הקודש, להחיות רוח חיה בקרב אחב”י הספרדים, ולהשפיע עליהם בחיזוק התורה והמצווה בכלל, ובפרט אשר ישמרו על בניהם וטפם לבל יהיו לבז, ולא יפלו ברשת חינוך של הפקר ר”ל, אלא ישמרו עליהם בעינא פקיחא, אשר כולם, בניהם ובנותיהם בלי יוצא מן הכלל, יתחנכו על ברכי התורה והמצוה, ביראת שמים ומסורת אבותיו הקדושים, במוסדות חינוך המתנהלים על טהרת הקודש. ובזכות עבודתו למילוי תפקידו זה במסירות נפש, יאריך השי”ת ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים, ועוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים ויצליח בעבודתו הכבירה להגדיל תורה ולהאדירה, ובעניניו הפרטיים מנפש ועד בשר די והותר”.

(הרבי מליובאוויטש)

שושלת אביחצירא-2

פורסם ע"י admin ב מאי - 6 - 2012 0 תגובה

ר' ישראל אביחצירא – ה"בבא סאלי" ישראל אביחצירא-הבבא סאלי זצ"ל

כשחזר למרוקו הוטלה עליו האדמורו”ת וראשות הקהילה, לאחר שאחיו הגדול  נהרג על קידוש ה’. שנים רבות שימש כאב”ד ארפוד ואגפיה במרוקו ואח”כ עבר לעיר ריסאני. בתשי”א עלה הארי מבבל והתיישב בירושלים עיר הקודש. בתשי”דנסע שוב למרוקו לעודד ולחזק את שארית הפליטה, ומפעם לפעם שהה בקרב קהילות יהדות מרוקו בצרפת. בשנת תשכ”ד עלה סופית לארה”ק והתישב ביבנה ובאשקלון, ובתש”ל קבע מושבו בעיר נתיבות.

ר' ישראל אביחצירא, נולד בשנת תר"ן (1890) בעיר ריסאני במרוקו, נצר למשפחת רבנים ידועי שם. אביו ר' מסעוד אביחצירא וסבו ר' יעקב אביחצירא (אביר יעקב). כבר מגיל צעיר התגלה כעילוי חריף ובעל בקיאות רבה בתורת ישראל, הוא הרבה בתעניות וסיגופים פרש מענייני העולם ולמד תורה בנגלה ובנסתר לפעמים  שמונה עשרה שעות ברציפות. בגיל 17 הוא מונה לעמוד בראש ישיבה ע"ש סבו – תפקיד בו החזיק 13 שנים. עד שבגיל 30 התמנה לרב, דיין ומורה צדק של כל מחוז תפילאלאת. החל משנות ה-50 החל ר' ישראל אביחצירא להגיע לביקורים בארץ ישראל, בשנת תשי"א עלה הבבא לירושליםוהתגורר בשכונת בקעה בדרום העיר, לאחר שלוש שנים מששמע על הירידה הרוחנית בקרב היהודים במרוקו חזר לשם על מנת לעודדם. בשנת תשכ"ד (1964) חזר לישראל הפעם על מנת להשתקע בה סופית.תחילה ביבנה, משם עבר לאשקלון ובסוף קבע את מושבו בעיר נתיבות. סיפורי הנפלאות הקשורים בשמו משכו אליו רבים. והוא החל להתפרסם כעושה מופתים ורבבות נהרו לקבל את ברכתו וקמיעות שונות. הערצה אליו היתה לא מסוייגת, פשטות ונועם הליכותיו גרמו לו להיות מקובל על כל קהילות ישראל.
הבאבא סאלי, נפטר ביום ד' שבט תשמ"ד (1984), יום פטירתו הפך להיות יום הילולא וכל שנה ביום זה, המונים עולים לחגוג את ההילולה ע"י הציון הקדוש בנתיבות. לאחר מותו תפס את מקומו ר' ברוך אבוחצירא.

חלומו של הבבא סאלי

פורסם ע"י admin ב מאי - 6 - 2012 0 תגובה

ישראל אביחצירא הבבא סאלי זצוק"לבס"ד

 

 

מוקדש לעלוי נשמת הבבא סאלי זצוק"ל

בליל שבת בחורף תר"פ (1919), הסבו יהודי תאפיללת במרוקו לסעודה, כאשר עתידם לוטה בערפל. גזירתו של המושל המוסלמי מולאי מוחמד – להוציא להורג את יהודי המחוז באשמת שווא של שיתוף פעולה עם הצרפתים – ריחפה מעל כולם. דברי התחנונים וגם השלמונים של ראשי הקהילה היהודית לא ביטלו את הגזירה, שמועד ביצועה לא נודע.
רבי דוד אביחצירא יצא מחדרו לסעודת השבת, לבוש בגדי חול שחורים. הוא מיהר לסיים את סעודתו, והסתגר בעליית גגו עם תלמידו, שם עסקו בכוונותיה של קריאת שמע לפי כתבי האריז"ל, עד שעלה עמוד השחר. בשחרית נכנס רבי דוד לבית מדרשו, עדיין לבוש שחורים, לתדהמת המתפללים שהורגלו לראותו בשבת כמלאך לבן. בטרם הסתיימה התפילה, פרש לחדרו.
לאחר כמה שעות הקיפו מאות חייליו של מולאי מוחמד את רחובות העיירה. עם השלמת הכיתור, ניתנה פקודה לכל היהודים להתקבץ במרכז העיירה. מראה הקלגסים המכתרים את העיירה החריד את ראשי הבתים, שהחלו לאסוף את משפחותיהם בדרך לגיא ההריגה. גברים, נשים וטף צעדו לעבר הכיכר, בוכים ומייחלים שיתגלו רחמי שמיים.
העריץ הגיע לכיכר העיר, מוקף בשומרי ראשו. הוא חייך כאשר ראה את כל היהודים מובלים כצאן לטבח. כאשר שאל את ראשי העדה היכן רבם, נענה שהם לא רצו להפסיקו מלימודו הקדוש. פלוגת חיילים נשלחה לבית רבי דוד, ומצאה אותו מסיים ח"י פרקי משניות במשפט "עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות".
רבי דוד צעד לכיכר עם משמשו. כאשר עבר על פני בני קהילתו, החרדים לגורלם, נשמטה נעלו, והוא אמר: "זה סימן שפטירתי מן העולם תהיה כפרה על כל ישראל".
מולאי מוחמד הביט בשנאה בדמותו התמירה של הרב, ושאל: "מדוע אתה כותב מכתבים לנוצרים הכופרים ומזרז אותם לשוב לתאפיללת?". "חלילה שאעשה כן", ענה רבי דוד. עמידתו הבוטחת של מנהיג היהודים הוציאה את המושל משיווי משקלו. הוא ציווה להוציאו להורג עם שני פרנסי העיר, רבי יצחק בן שמחון ובנו דוד.

המורדים נטלו את השלושה, והובילו אותם למקום ההוצאה להורג. זעקת יהודי העיירה עלתה השמיימה. הם ניצבו והביטו בדמותו של רבי דוד ההולכת ומתרחקת מהם. בחצר המפקדה הוצב תותח. שלושתם הוצבו מול לועו, רבי דוד בראשם. קול רעש גדול נשמע – – –
יועציו של מולאי טענו באוזניו כי מאחר שנטל את חיי מנהיג היהודים, השקול כנגד כולם, עליו לוותר על רציחת שאר היהודים. הם הוסיפו שישתלם לו יותר לגזור עליהם גזירות ממון. מולאי הסכים לשחרר את התושבים היהודים, תמורת כופר נפש.
יהודי העיירה אומנם זכו בחייהם, אבל כאבו מאוד את רציחתו האכזרית של עטרת ראשם. אחד מהם התפרץ בזעם לפני המורדים, נתפס, והוצא להורג. פורסמה הוראה שאסור ליהודים לקונן על מותו של רבי דוד, ושמי שיעשה כן – דמו בראשו. יהודי תאפיללת לא יכלו לערוך למנהיגם לוויה המונית, בגלל האיסור לקונן. ללוויה הצנועה שנערכה הגיעו מרגלים, כדי לוודא שאף יהודי לא נותן את קולו בבכי.

ביתר ערי מרוקו ובארצות צפון אפריקה התקבלה הבשורה הנוראה, והצער והקינה היו לנחלת הכלל. כולם ביכו את מותו הטרגי של רבי דוד, וגדולי התורה קוננו עליו. הגדיל להתאבל מכולם אחיו הצעיר, רבי ישראל אביחצירא, 'הבבא סאלי', אשר קונן: "הנה לשלום מר לי מר, / כי מה אענה ומה אומר / ולבי חמרמר, / ובשרי כחש וסמר, / על גדול המשפחה, צדיק כתמרהבבא סאלי מיאן להתנחם על אחיו, ונהג אבלות מעבר לשנה הנהוגה. לאחר שבע שנים בדיוק, ביום ההילולה, חלם חלום. בחלומו טבל במקווה של סבו ה'אביר יעקב'. לפתע נפתחו השמיים. ממעל ירדו שבעת רועי ישראל בדמות מנורות אש בוהקות, ונבלעו בבית המדרש. מיד אחריהם הופיעה דמותו המאירה של רבי דוד. הבבא סאלי רצה להיכנס עמו להיכל, ואחיו עצר בעדו: "אינך יכול להיכנס, מפני שאתה שרוי עדיין בעולם החיים, אך אני מתיר לך לשבת סמוך לפתח ולומר עמנו תיקון חצות".

לאחר מכן הוסיף: "דע לך, אחי, שיש לי צער גדול מכך שאתה מוסיף להתאבל עליי. הלא כל הצער שהיה לי לא ארך יותר משנייה אחת… תכף העלו אותי למחיצתי בעולמות העליונים, למקום שאיני יכול לפרט לך את גודל מעלתו ועוצם התענוגים שבו. ואם ברצונך לגרום לי קורת רוח, הפסק להתאבל!".

הבבא סאלי התעורר מחלומו. לאחר שהתפלל שחרית, ערך התרת נדרים למנהגי האבלות שקיבל על עצמו. הוא סיפר ברבים את דבר החלום, ואותו יום נקבע ליום משתה ושמחה לכבוד נשמת הקדוש, רבי דוד אביחצירא הי"ד.

 

 

פוסטים מאופיינים