פורסם ע"י admin On יוני - 6 - 2017 0 תגובה

***אין להעתיק,לשכפל,להשתמש בלי אישור הנהלת האתר,כל הזכויות שמורות לאתר ד'אר דייאלנה !

Mellah communauté juive à Rabat

בשנת 1807 השליט מולאי סלימאן (1792-1822) העלאווי, בנה בעיר את המלאח (רובע\גטו) של רבאט והיהודים גורשו אליו משאר חלקי העיר מלבד כמה משפחות אמידות שהורשו לגור מחוץ למלאח.

במהלך מלחמת העולם השנייה, פטן החליט לסגור את המלאח. הציבו שוטרים בכניסה וביציאה. הם הכינו רשימה של מנהיגים יהודים כי לכלוא אותם. הוועד היהודי ואישים נכבדים פנו אל המלך ותשובתו הייתה שאם היהודים יאלצו לשאת את הטלאי הצהוב, זה עבורו בדיוק כמו שהוא עצמו ומשפחתו יענדו את הטלאי. 
למרבה המזל, למרות הפרוטקטורט, למלך היו עדיין סמכויות מסוימות. 
יהודים אחדים נאסרו ושוחררו ע"י הפאשה. פטן, לא רצה להרגיז את המוסלמים ולכן לא אירע ליהודים דבר.

תחת השלטון הצרפתי מעמדה של רבאט כעיר הבירה של מרוקו משך אליה יהודים מערים אחרות, והקהילה בעיר צמחה מ-2024 נפשות בשנת 1912, ל-  122.000, נפשות עד לשנת 1948. ברבאט הוקם בית הדין הרבני הראשי של מרוקו, שהראשון לעמוד בראשו היה הרב המכובד והידוע רבי רפאל אנקווה זצ'ל.

כ- 8000 נפשות התגוררו במלאח. הרחובות היו קרואים בשמות של רבנים או בשמות משפחות בולטות. ברחובות היו דוכנים קטנים של חנויות מזון: אופים, מוכרי עופות, מוכרי ירקות, בדים, ואומנים כמו צורפים, רוקמות, רוקחים, ועוד… באזור קטן יחסית היו כתריסר בתי כנסת. בית כנסת מוכר וידוע הוא בית הכנסת ע"ש הצדיק  רבי "שלום זאווי" בו נהגו נשות רבאט לבקש זיווג, פרי בטן, בריאות וכו'.

ברחובות ריחות של לחם חם, מנטה (נענע), תבלינים, ופריחת הדרים נישאו באוויר, אפשר לשמוע את קולות הילדים בבתי הספר הדתיים שרים שירי דת במהלך החגיגות. כמו כן הדהדו קריאות מוכרי פירות וירקות, זגגים או של משחיזי הסכינים. בחלק מן הרחובות היה מסחר של תבלינים, רהיטים, וילונות וכריות. 
המלאח היה מאוכלס רק ביהודים. ובימי שישי לקראת ערב החנויות היו סוגרות לקראת השבת, השקט השתרר, בלילה, יצאו כולם לטיולים רגליים לאורך הרחוב הראשי
שמוביל משער הברברים (השלוחים) לעבר פנים המלאח, מדלתות המלאח בקעו קולות של מוזיקה ברברית. 
היו עניים, אך שררה סולידריות רבה. הוועד היהודי ישראלי טיפל בעניים ונתן סיוע משמעותי כולל בית תמחוי ובכל יום שישי חולקו למשפחות לחמים.

בית היולדות של רבאט נקרא "מטרניתי" ,שימש את תושבי העיר משלושת הדתות: יהודים, נוצרים וערבים.

Maternity Souissi –  בית חולים ברבאט, מרוקו

צילומים

רחוב דוד כהן,מלאח רבאט

רחוב דוד כהן,מלאח רבאט

רחוב המלאח,רבאט

רחוב המלאח,רבאט

התנור (פראן) במלאח רבאט בו בילו את הלילה סירי החמין לארוחת הצהריים של שבת של המשפחות היהודיות

התנור (פראן) ברבאט בו לנו סירי החמין לארוחת הצהריים של שבת כמו כל המשפחות היהודיות

מפת המלאח של רבאט

מפת המלאח של רבאט

מנהגי יהודי העיר רבאט

מנהג המינדרה:

לפני חג הפסח נהגו ההורים לקנות לילדיהם כלי בישול מחרס, כלים אלו היו קטנים בממדיהם ושימשו את הילדים להכין מטעמים בחברותא.

מנהג המינדרה : בחול-המועד פסח נהגו הילדים הקטנים לערוך סעודה משלהם, הם בשלו בכלים קטנים המיוחדים לילדים, השתמשו במצות בגודל מוקטן, וישבו ליד שולחן נמוך. זו הייתה מסיבה מיוחדת להם, מלווה באווירה חברתית-ילדותית.

המימונה

 יש מקומות שבהם חגגו את המימונה רק בבית, יש עיירות יהודיות שחגגו ברחובות העיר, ובמקומות אחרים בשדות ובבוסתנים. אם לאפיין בכל זאת את החג – נראה שהרעיון העיקרי הוא לחגוג את תחילתו של האביב ואת בוא הקיץ, לצאת אל הטבע והגנים ולברך שהשנה הקרובה תהיה מלאה במזל

אחד המאפיינים הבולטים של המימונה הוא הבתים הפתוחים והביקור אצל אנשים זרים. הנוהג בחג הוא לבקר בליל המימונה בכמה וכמה חגיגות, לשתות כוס תה, לטעום משהו מתוק ולהמשיך לבית הבא

המימונה ברבאט

חג המימונה נחגג ברבאט בדומה לערים אחרות במרוקו. בערב המימונה בתי היהודים היו פתוחים לרווחה,על השולחן סמלי החג שהם: חלב, דבש, נענע, דג חי סמל לפריון, שיבלים מפוזרות על השולחן, דברי מתיקה, והכנת המופלטה (חמץ ראשון). משפחות עברו בערב זה מבית אל בית בכדי לברך את בעלי הבית בברכה המוכרת "תרבחו ותסעדו" (תרוויחו ותסעדו אחרים).וכנהוג אצל כל יהודי מרוקו למחרת היום היו יוצאים ליד מקור מים לחגוג בשירה וריקודים, ברבאט יצאו לנהר או לים חלקם היו חוגגים ביער בקרבת מקום.

בספר ״יהדות המגרב״ מתואר מנהג יהודי רבאט לפיו הארוס מגיע בלוויית הוריו ומביא איתו דבש, חמאה, חלב, תכשיטים ומתנות. כאשר הוא מגיע טובלים את ידיו וידי ארוסתו בדבש, חלב וחמאה ולטקס יש תנאי אחד- עליו להתנהל על ידי גברים מאושרים שמעולם לא התגרשו.

מנהג נוסף, היו קוטפים ירק ביום זה ומביאים הביתה לחבוט על משקופי הבית. לברך את הבית שתהיה לדייריו שנה טובה ופרנסה טובה. יש שנהגו לפקוד ביום זה את קבר צדיק העיר להדליק לו נרות ולבקש ברכה עבור בני המשפחה.

משנת 1948, החלה עזיבה המונית תחת השפעת סוכנים ציונים, בעיקר בקרב האוכלוסייה המוחלשת. יהודים רבים שהובטח להם דיור, בתי ספר, והכשרה מקצועית עזבו את רבאט ועלו לארץ ישראל.

מפת המלאח של רבאט

עליך להיות מחובר על מנת להגיב