פורסם ע"י admin On נובמבר - 2 - 2016 0 תגובה

(כדי לשמור על רצף הקריאה מומלץ לצפות בקטעי הוידאו לאחר הקריאה)

פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא במאי ומתחיל לצלם…

מעשה שהיה כך היה
לפני כשנתיים וחצי שודר במרוקו "סרט תעודה" שנקרא: "טינריר-ירושלים: קולות מהמלאח'".

הסרט היומרני צולם במרוקו ובישראל. בצד הברברי מוסלמי מקומיים סיפרו על ההיסטוריה המשותפת משהו ליהודים ולברברים, ובצד הישראלי הדוברים התרפקו על הנוסטלגיה כפי שחוו אותה לדבריהם.

את כמאל השקאר יוצר הסרט פגשתי לקפה בעיר אסוו'רה במהלך סמינר שאירגן מי אם לא אנדריי אזולאי.
אז הוא עוד היה טיפוס שקט מאוד, אלמוני ובשוליים, שהשתרך אחר החבורה שהקיפה את אנדריי אזולאי וכישכשה בזנבה.
כבר בפגישה הזאת ידעתי שהוא נמנה על ה"מחנה" ההוא, זה של אותם אנשים החוזרים על סיפורם פעם אחר פעם בתקווה שמתישהו זה ייתפש כאמת היסטורית…במילים אחרות: חבורה של זייפני היסטוריה, לא פחות!
אז נכון שחלק או גרעין מהסיפורים יש בו שמץ של אמת, אבל חצי אמת גרועה משקר שלם.
כשסיפרתי לו על התנסויות אנטישמיות שהיו לי במרוקו, הוא הגיב בשתיקה. גם כשחברי ארגון הזכויות הגדול ביותר במרוקו פתחו בקמפיין ששיאו היה קריאות לרצוח אותי, וכשהפגינו מול דלתי וקראו לי לצאת ממרוקו, כמאל השקאר מילא פיו מים ונצר את מקלדתו.

אז מה?
אז מה הבעיה עם "סרט תעודה" על יהודים וישראלים שנוצר ע"י מרוקאי ברברי\ערבי מוסלמי?
לא אמורה להיות בעיה, אלא שמסיבות שונות, ה"טון" המוביל בסרט, הוא זה שיכתיב את הצלחתו במשימה להגיע לקהל רחב ולזכות בהמשך שיתופי פעולה, מה שמסייע ליוצר\ת להמשיך ולהתפרנס טוב ולעיתים טוב טוב מאוד (הרצאות ממומנות,פסטיבלים,הצעות עבודה וכיו"ב). למשל: כל סרט המציג את ישראל באור שלילי צפוי לקצור הצלחה במידה כזאת או אחרת, והנוגעים להפקה, זוכים לפרנסה נוספת. ההסבר לתופעה זאת הוא מורכב, וקצרה היריעה מלהוסיף אבל הנה לדוגמא:

יוצר הסרט "טינריר ירושלים" כמאל השקאר עשה בדיוק את זה. לא רק שכבוגר לימודי היסטוריה הוא התעלם מעובדות היסטוריות, הקו שמתברר במהלך סרטו הוא אנטי ישראלי באופן כמעט מובהק.
אם היה לי אז ספק כלשהו, אזי שהוא פג בעקבות הדברים הבאים:

במהלך מבצע צוק איתן קיבלתי מייל שהסב את תשומת ליבי לדף הפייסבוק של כמאל השאקר. הוא פירסם סטטוסים רבים בהם גינה את פעילות צה"ל, קרא לישראלים להשתמט משרות ולסירוב פקודה (סטטוסים שהילה ביולי 2014 וניתן לראותם בדף הפייסבוק שלו)  ואף לא פעם אחת גינה את חטיפת שלושת הנערים (שהייתה הסיבה העיקרית ל"צוק איתן"), וגם לא את ירי הטילים של החמאס הבלתי פוסק.
הנה דוגמאות לפני "צוק איתן" שיכולות לסייע להבין מה חושב כמאל השקאר:

יום לאחר חטיפת שלושת הנערים כאמל התארח בפסטיבל הסרטים בשדרות.
הוא לא כתב שום גינוי לחטיפה וגם לא לירי
הטילים הבלתי פוסק של החמאס.
"ישראל כן. ביבי לא. זה פשוט בסופו של דבר…זה עושה טוב לראות את המפגינים הללו"
(גילוי נאות: אינני ממתפקדי הליכוד-נ"נ)

" חושב על חבריי היהודים,ערבים ישראלים ופלשתינאים החיים בירושלים, הפיגוע בתחנה המרכזית בירושלים (שאני מכיר היטב משום שנהגתי לעלות לאוטובוס משם) זה פשוט מחפיר ולעולם לא יקדם את השלום…"
אבל גינוי לפיגוע הוא לא כתב.
לעומת זאת, הנה מה כתב לאחר הפיגוע במרקש:

"המום וזועם בעקבות הפיגוע במרקש. מחשבותיי עם משפחות הקרבנות.ואני בטוח שהעם המרוקאי וחבריהם יצאו לרחובות לומר 'לא' לקיצוניים ו'לא בשמנו'…"
אבל כשהיו פיגועים בישראל הוא לא היה המום וזועם…
"יש אופוזיציה במצרים ומוחמד אל ברדעי יכול להוביל את המעבר לדמוקרטיה. למצרים הזכות לדמוקרטיה ואני בהלם מאלה המעדיפים דיקטטורה מהפחד מפני ה'אחים המוסלמים' ".
(זה אותו מוחמד אל ברדעי שהיה ראש הסוכנות לאנרגיה אטומית של האו"ם שאיפשר בדו"חות שלו על לאירן לפתח את המפעלים שלה בסתר לייצור פצצה אטומית – נ"נ)

משלמדנו קצת על דעותיו של כמאל השקאר, כל מילה נוספת מיותרת ועכשיו בחזרה לסרטו הראשון:
בסרט מתארת יהודיה אחת מטינריר (כיום ביבנה) שלמחרת הקמתה של מדינת ישראל, השכנים המוסלמים עליהם דיברה באהבה רבה וערגה לימים שהיו, חדלו מלדבר עם היהודים, אפילו לא "בוקר טוב".
מדברים נוספים שאמרה וקשורים לתקופת עלייתה לארץ וגם מאוחר יותר, ניתן להבין כי היה עדיף אולי להשאר במרוקו.
ברשימת התודות בסוף הסרט ניצבו בראש כמה אנשים בהם יועץ המלך (יועץ למה בדיוק?) אנדריי אזולאי, אשתו של אזולאי, סימו לוי (שכינה בפניי ובפני אחרים את ישראל "מדינה נאצית") ואחרים המזוהים עם המחנה הפוליטי שמשמאל לעיתים שמאל קיצוני. "אמור לי מי חברייך ואומר לך מי אתה" ובהקשר לסרט דנן, אין מדוייק מזה.

והרי החדשות
בימים אלה נתבשרנו כי אותו יוצר מניפולטיבי ששכתב את ההיסטוריה בעצם העלמותו מעובדות היסטוריות מוצקות, מתכוון להפיק סרט חדש: "טינריר ירושלים חזרה למולדת".
בסרט שחלקו כבר צולם מככבת נטע אלקיים, זמרת ישראלית השרה בערבית מצרית, ילידת נתיבות שגם היא אינה מסתירה את עמדותיה הפוליטיות המזוהות עם מחנה השמאל.נטע אלקיים מציגה את עצמה כבעלת רקע אתני ברברי. אבל השירה שלה בפועל היא על טהרת התרבות הערבית.
השבוע נטע אלקיים ובן זוגה לחיים ולעבודה הצטרפו לכמאל השקאר לנסיעה למרוקו לצורך המשך הצילומים. בקזבלנקה הם הגיעו לביקור בגלריה המארחת תערוכת ציורים של אמנית מוסלמית ברברית החיה בארה"ב וגילתה את שורשיה היהודיים, ונותנת לזה ביטוי בעבודתה היפה.
בדף הפייסבוק שלה האמנית ביקשה להודות לכל המבקרים שהגיעו לתערוכה, ביניהם נטע אלקיים ובן זוגה. בתגובה כתבה לה נטע תחילה באנגלית והמשיכה בערבית. זהות ערבית, ברברית ואולי שתיהן?

בסרט ששודר בערוץ השני של מרוקו, נטע אלקיים מספרת על חברה טובה שלה מבית לחם. לפי דבריה נטע אינה מבינה מדוע החברה המתגוררת במרחק חמש דקות ממנה, לא יכולה להגיע אליה לירושלים או להיפך כל אימת שחפצה בכך. לא תשמע ממנה מילה על פיגועים ואיומי טרור שונים שהגיעו מבית לחם…

אין כל פסול באמן המתבטא פוליטית, אולם יש בזה להצביע על המגמה שהחלה בסרט הראשון: יחסי ציבור למרוקו על חשבון העובדות ההיסטוריות. ומה יהיה שכרה של אלקיים? את חלקו היא כבר קיבלה בדמות הזמנה להשתתף בפסטיבל המוסיקה האנדלוסית באיסוו'רה שפטרונו הוא -כמה לא מפתיע- אנדריי אזולאי, והזמנה להופיע במקומות נוספים. ומה עם הציבור הרוכש כרטיסים במיטב כספו? הוא לא מודע לדקויות ולעובדות ההיסטוריות. הוא מחפש בילוי הפורט על נוסטלגיה מבית אבא ואמא, וזה בדיוק מה שמספקת נטע אלקיים.
האם יש רע בזה? ממש לא! אלא שאנוכי מדבר על היסטוריה מוצקה ולא על אמנות נוסטלגית שעוותה במשך עשרות שנים.

Jerusalem Tinghir return to the homeland

נטע היא זמרת שמציבה את זהותה המקצועית כערביה למרות שבשיחות שונות היא מנסה לקשור בין זהותה של סבתה הברברית לזהותה שלה עצמה. אבל בצפייה בקדימון לסרט החדש, נראה ונשמע שזהותה של הסבתא היא דווקא ערבית.
ביקור בערוץ היוטיוב של נטע אלקיים חושף את נטיות ליבה האמיתיות: התרבות הערבית וזה בסדר גמור. גם בבחירות שלה ביוטיוב ניכרת הזהות הערבית. בערוץ היוטיוב שלה היא יצרה רשימות צפייה ("פלייליסטים") ובהם אף לא סרטון ברברי אחד. הכל בערבית מצרית או דיאלקט מרוקאי. אפשר להניח שלא במקרה.
מה שנטע אלקיים עושה בעצם זה לסלול את דרכה המקצועית באמצעות אותו מחנה המזוהה עם השמאל-שמאל קיצוני, משום שלמחנה הזה יש נגישות גבוהה יותר לאירועים ומוקדים שיכולים להוות קפיצה נוספת לקריירה המקצועית של אלקיים.
אפרופו ערוץ היוטיוב שלה, אחד הסרטונים האהובים על נטע אלקיים הוא של פרופ' ישעיהו ליבוביץ, אותו אחד שכינה שופטים וחוקרי שב"כ בישראל "יודו-נאצים". ממש הזכיר לי את סימו לוי שהשווה את מדינת ישראל לגרמניה נאצית.
כבר כתבתי בעבר על זהותו הערבית של אנדריי אזולאי. בהמלצת הליגה הערבית הוא נבחר פעמיים לכהן כנשיא "קרן אנה לינד" שמקום מושבה הוא באלכסנדריה שבמצרים. בעוד הוא מדבר רבות על ישראל והקונפליקט הרחוק ממנו אלפי ק"מ, הוא מעולם לא התבטא למשל נגד האפלייה הקיימת כלפי האוכלוסייה הברברית במרוקו.
שוב, "אמור לי מ י חברייך ואומר לך מי אתה".
בשביל אנדריי אזולאי הזמרת המוכשרת נטע אלקיים היא פיון נוסף בלוח התרבות הערבית שאזולאי מקדם כבר מעל ארבעה עשורים. מצידה של אלקיים השתתפותה בפסטיבל זה או אחר הוא אמנותי, אבל ברור שאין זה כך גם אם אינה מודעת. השתתפותה של נטע אלקיים בפסטיבל פרו ערבי מקעקעת את הזהות הברברית בכלל והיהודית בפרט, זו שנטע מתהדרת בה. אין שום סממן ברברי בעבודתה של אלקיים. לא בשירה,לא בשפה, לא בלבושה ואף לא בגינוניה. אז מה עושה אותה "ברברית" בעינייה? אני לא יודע.לסיכום:
כמאל השקאר, יוצר הסרט הראשון והשני שבדרך רקח שרידי חומרים ויצר מצגת שווא שאינה נאמנה למציאות.כפי שאמר לא אחת ד"ר ג'ורג' בן שושן: "זוהי דוגמא יוצאת מן הכלל ל'איך יוצרים זכרון, אבל זה לא היסטוריה".
אם כך, נטע אלקיים, כמאל השקאר, אנדריי אזולאי, סימו לוי (עד מותו היה מנהל המוזיאון היהודי בקזבלנקה) ואחרים הם לא יותר מ"סוכני תרבות" העסוקים ביצירת "זכרון קולקטיבי" שהוא לא יותר מעיוות ההיסטוריה ומסוכן לאלו החפצים לשמר את העובדות ההיסטוריות כפי שהתרחשו. אזולאי מקווה שברבות הימים ואחרי שימותו כל אלה שעדיין זוכרים, יקום דור חדש שלא ידע את הפרעות במרוקו, החרמות הכלכליות, הגזירות האנטישמיות, ויפתח את ליבו וזרועותיו לתרבות הערבית הדומיננטית במזה"ת. כך מייחל אזולאי שיהודי מדינת ישראל ישתלבו במה שכינה ידידו הטוב שמעון פרס "מזרח תיכון חדש".

סוף דבר:
מסלולה של מרוקו לקפיטליזם עובר דרך היהודים, וקריירות האמנים היהודים מרוקאים עוברות דרך ידידי הליגה הערבית… ולזה הם קוראים "זהות".

גורמים שביקשו להישאר אנונימיים סיפרו לי על דרכו של כמאל לגייס כספים בישראל. חביבות עליו נשים מבוגרות בעלות אמצעים. לעיתים הוא קיבל ולעיתים לא. על מנת לממן את פעילותו וחייו הוא נדרש לגייס כספים. הוא לא יכול להתפרנס במרוקו או בכל מקום אחר מהרצאות בנושא יהודים במרוקו, ולכן כדי להתפנות להפקת הסרט החדש הוא זקוק למימון. באמצעות אתר לגיוס כספים מהציבור הוא פונה פעם נוספת לציבור היהודי במטרה לקבל תרומות, ואני שואל את עצמי: מדוע לממן מישהוא שמסלף את ההיסטוריה רק בכדי לפלס לו דרך בחוגים בהם הוא נמצא?

Share

עליך להיות מחובר על מנת להגיב