פורסם ע"י admin On דצמבר - 10 - 2015 0 תגובה

בס"ד

מרוקו,1950

במראכש,פאס,מכנאס,רבאט וסאלה האירו רבנים באור תורתם את המללאח בכל דור ודור ופיטנים חיברו פיוטיהם והנעימום בנגונים לעורר את ההמון להיות קשורים לקב"ה ולבתי תפילתו.

מעין גנים ,חיבר רבי אליעזר די אבילה

מעין גנים ,חיבר רבי אליעזר די אבילה

בשבתות ובמועדים היו הרבנים דורשים לפני הקהל אחרי קריאה בתורה,ובדורות הקודמים היו הרבנים נוסעים אל עיירות וכפרים מרוחקים להטיף לקהילה היהודית להתחזק באמונת הדת.רבים מהרבנים דאגו להטבת מצבם של העניים.הודות להם דאגה הקהילה בעד אביוניה,ובכל ימות השנה היתה ערה לצרכם ולאספקתם ובפרט בימי חג.

היחס הטוב הזה זרע בלב ההמון את האמון והכבוד ברבנים.היו בהם כאלה שנחשבו בעינהם לקדושים ולמלאכי השלום שנשלחו ממרום להגן עליהם מפני גזירות.אם קרה שרב לא מצא מנוחתו בקרב אחיו היהודים בשל איזה פאחה או קאיד,היה מוכרח לנוע לעיר אחרת ושם נתקבל לרב או שהתבודד לגמרי, ובהתבודדותו הקדיש זמנו לחיבור ספרים. אלה שהתרגשו מהחליפות והתמורות בזמן הגזירות הרעות והמרידות בחיי אחיהם היו כותבים את פיוטיהם ובהם הדגישו את כוח ההשגחה העליונה להצילם מן השמד והכליה.

במאכנס הכרתי את רבי יעקב די-אבילה בשעה שדרש בשבת של חודש אלול,הוא נחשב לאחד הרבנים שהתיחסו לגדולי דור שחיו במאה השבע-עשרה והשמונה-עשרה.אלה היו בעלי השפעה גדולה על קהילת יהודי מרוקו והחשובים בעיני השולטן. היו בינהם שנחבאו אל הכלים,כלי הקודש-היו פורשים מעבודת הציבור והוגים בתורת ה' יומם ולילה.

רבי יעקב די-אבילה, היה אדם צנוע ועושה מעשי צדקה בסתר,התרחק תמיד מן השאיפה לגדולה ולכבוד. למרות שנזקק לדרישת ועד הקהילה להמנות בין חברי ביד"צ .די-אבילה היה בעל צורה נאה ואצילה ,דבריו היו נאמרים בנחת תמיד ומעולם לא בא לידי קפדנות בדיוניו עם חבריו,תמיד דן את חבריו לכף זכות. כשהגיעה לאוזנו תלונה על שכנו שאכל חמץ בימות הפסח,ענה הרב:"לא מחמת תענוג עשה זאת,אין ספק שעבר עבירה זו מפיאת בריאותו".במקרה אחר שבאה אליו אישה ובכתה על מזלה הרע כי היא סובלת מבעלה,היה מפייסה בדברים כבושים להראות לו תמיד את טוב לבה אליו-וכך ישתנה בעלה לטובה.

במכנאס הרבה נשים פעלו בזה להטות את לב בעליהן לאהוב אותן וכמעט לא קראו מעשה גיטין בתקופת רבנותו.

ר' יעקב די-אבילה הראה לי את "מגילת-הירושה " שכתב אביו הצדיק רבי אברהם די-אבילה,בה מספר אביו על שלושה דורות שחיו בהם אבותיו מיום גלות ספרד, גם נתן לי לקרוא את ספרו "אשל אברהם",בו הוא מעורר את יהודי מרוקו לבלתי התכחש לדתם בימי הפרעות ובימי מרד שבטי הקבילים ואבו-האמארה.

רבי יעקב די-אבילה חיבר את "פיוטי בית יעקב",בו הוא מתנה את הצרות הרבות שעברו על יהודי מרוקו,וכן,הוא מביע את הביטחון ב- ה',שאור ההשכלה והצדק יבקע את ים גלות מרוקו- ונובעת בו התקווה שיבוא יום הגאולה לישראל בארץ ישראל,וביום הגדול הזה הקשור בניסים ובנפלאות יענו גם נדחי עמינו בצפון אפריקה,וברבבותם יעלו לחונן את ארץ אבותינו ובניהם גם כן יבואו לעזרת המתנדבים בעם להילחם בעד חירות ארצם.

בספרו "שאלות ותשובות" הוא מלמדנו לבלתי החמיר במנהגי דתנו כבימי חכמי התלמוד,להתרחק מאדיקות שיכולה להזיק הרבה.הנקמה והנטירה אינן נובעות ממקור דתנו הצרופה,ישראל צריך וחייב לאהוב כל אדם מאיזה דת שהיא. אם תאמר בתפילתך "אתה בחרתנו מכל העמים" דע לך שתפילה זו נוצרה בזמן קדום,והיא באה ללמדך שנבחר ישראל מן ההשגחה ע"י המוסר והאהבה לכל אדם,הן בנים אנחנו לאבינו שבשמים ואנחנו מחוייבים להשרות את שכינתו באהבה ובשלום,ואם נזכה להקים את מדינתנו בארצנו, ידע עם ישראל לחוקק חוקים טובים לכל התושבים.וישראל יהיה אור לגויים ולאורו ינהרו כל עמי תבל לעשות צדק ומישרים…

רבי יעקב די-אבילה,נפטר בעיר סאלה בשנת תש"ב,יהודים משתטחים על קברו ומדליקים נרות בימים נוראים.

בעיר מוגדור שמעתי את דרשת הרב יהודה די-אבילה ובקולו הנעים והמרגש פיזר בקרב השומעים את המרגליות שבתלמוד.דרשותיו היו תמיד רבות באיכות ובכמות.גם אם האריך בהם,-לעולם לא התעייף הקהל לשבת דום ולהאזין לדבריו שמשכו כל אוזן ולב.הוא היה פיטן וחזן אהוב בקהילה.ספרו "כוכב מיהודה",מצטיין בפיוטים מיוחדים לשמח חתן וכלה,וכן,יש בו פיוטים של תפילה בהשתפכות הנפש.

את אשר שמעתי מפיו רשמתי בהיותי בביתו.חשבתי שסיפוריו של איזו אגדה יפה.אך,הראה לי בספר היחוסין שלו את הסיפור על ר' דוד די-אבילה,אחד מאבות המשפחה המהוללה הזאת.

בימי השולטן סידי מולאי חסן חי ר' דוד די-אבילה שהיה מצאצאי דון מיגואל די-אבילה מאנוסי ספרד בזמנם של פרדיננד ואיזבלה.השר הזה ברח מספרד מפני חמת האינקביזיציה ויבא יחד עם הגולים לצפון אפריקה.

רבי דוד די-אבילה חי הרבה שנים בעיר פאס.הוא ידע את תורת הרפואה,וריפא את העניים בחינם. השולטן מנהו להיות רופא בחצר המלכות והוא הציל את חייו של יורש-העצר ממחלה אנושה. כבודו היה רב וגדול גם בעיני הקאידים והפחות. פעמים רבות הצליח להשפיע לטובת היהודים הנרדפים ע"י קאיד אכזר ושונא ישראל.

רבי דוד די-אבילה,התיחס לצאצאי ר' יצחק אברבאנל.הוא אהב מאוד את הפיטנות והניגון בכינור.ידו אף נצחה בניגון כינור בפיוט מזמורי תהילים ופיוטים.שומעיו תמיד התפלאו על כשרונו הרב.פעם אף ניגן בכינורו בפני מולאי חסן.תמה השולטן וקרא:"סידי אל-חכם דאוד,כנביא דאוד(דוד המלך) אתה מפליא לעשות בכנורך".ומאז התהלך בחצר המלכות.ביום חג הכתר נשלח ע"י הקהילה להגיש תשורה לשולטן.

נכדו רבי אליעזר די-אבילה חי בעיר רבאט והיה מכובד מאוד בעיני הקהילה.יום ולילה היה הוגה בש"ס ופוסקים.בקבלה מצא סיפוק נפשי ומצא ע"פ רמזים בתורת הנסתר,כי ישראל עתיד להיגאל בארצו והגאולה תבוא אחרי מלחמה קשה של חמשת חלקי תבל.ואותה קרא "מלחמת גוג ומגוג" אשר בה תהיה הריגה איומה בקרב היהודים שלשמעה עין תדמע ולבב דווי.

רבים לעגו לו וקראוהו "בעל הזיה"! אך מהר חזרו מדעתם וקראוהו רבן אליעזר מאור הגולה באפריקה. ספריו : בית אלי" ו- "עזרת ישראל" מבארים את המנהגים התלויים בקרבנות בימי בית שני.

יהודי פאס הריצו ליו מכתבים לבוא ולכהן בפאר כרב הראשי ליהודי מרוקו,ובענוותו ענה להם,שלא הגיע עדין לאותה דרגה ונשאר לרבה של קהילת רבאט.

בספר היחוסין הוא מהלל את היהודים ילידי הארץ שבאו לעזרת אחיהם גולי ספרד. הוא מבטל דעת אחרים שקטרגו עליהם באמרם: "רבים מיהודי ספרד נלחצו ע"י יהודי מרוקו,ויעזבו את הארץ ויתישבו באלג'יריה ובטוניסיה.ומזכיר לשבח את פרנסי העיר פאס,מכנאס ורבאט על מסירותם להיטיב את מצבם של גולי ספרד.

ספרו "שער שמים" חשוב בפיוטיו,אותם שרים בחג ובמשתה של שמחה.

קטע מפיוטו פסח:

פסח אכל ישראל בחפזון,בחדש האביב בליל שימורים

ומארץ פוריה יצא אל הישימון,לחירות יצא אחרי מות בכורי מצרים

מתניו חגורים למסע יציאתו,כי ידע ישראל שפרעה ימהר משלחו

קטע מפיוטו חג השבועות:

חג השבועות לספירה,לקציר ולבכורים ולתפארה

הוא מלא זיו ואורה,כי הוא גם יום מתן תורה

הנפת העומר לברכה,עליזות שדה לקצירה

בכורים כקרבן תודה,ומתן תורה לקיום האומה

בחג השבועות ילדי ישראל,ששים ושמחים למתנת אל

אל יער כרם וגינה,יוצאים הם בשירה ורינה

פרחים הדסים וערבות,קוטפים הם על אדמת אבות

מקשטים את בית תפילתם.גם ביתם פורח לתפארתם

Share

עליך להיות מחובר על מנת להגיב