פורסם ע"י admin On דצמבר - 3 - 2015 0 תגובה

בס"ד

מנהגי חג החנוכה במרוקו

 חנוכיה – מרוקו, המאה ה-19 פח פליז, עבודת ריקוע, חקיקה וניסור. דופן אחורית מעוטרת בריקוע כוכב מקושט. בזיכים צבוטים.

חנוכיה – מרוקו, המאה ה-19
פח פליז, עבודת ריקוע

אלי ביטון
חג החנוכה במרוקו לא היה חג של הילדים כמקובל בימינו בישראל, לא חלקו דמי חנוכה ולא שלחו מתנות כנהוג בפורים, אלא, חג דתי, שהזכיר את ניצחון האור על החושך ולמרבה הצער גם את חורבן בית השני.
משחרב הבית השני והעם אבד את עצמאותו בא"י, מרבית היהודים הוגלו וברחו לגולה, לארצות שונות ומרוקו ביניהן. צביון החג השתנה והפך בעיקר לחג דתי. כמובן שלחג החנוכה במרוקו היו מנהגים משלו, שנבעו מעצם ישיבתם בארץ ערבית ומתנאי הסביבה.
חנוכייה בלי נרות
יהודי מרוקו לא השתמשו בנרות לחנוכה, למרות שהנרות נזכרו בברכה להדלקת החנוכייה, אלא, בשמן זית שבו הדליקו במשך כל שמונת ימי החנוכה. על כן, כל החנוכיות שהיו במרוקו – היו מותאמות לשמן ולא לנרות. משום כך, החנוכיות נבנו ונראו שונות לחלוטין מחנוכיות הנרות. בעוד שבחנוכיות לנרות יש מעין צינורות להצבת הנר, בחנוכיות המרוקאיות היו בתי קיבול לשמן, בהם הונחו פתיליות שהושרו וכך דלקו עד כלות השמן בחנוכייה. בערים הגדולות ניתן לראות חנוכיות מנחושת, ארד, מפח ואפילו מכסף, למהדרין שידם משגת לרכישת חנוכייה יקרה. אבל, מרבית יהודי מרוקו ויהודי האטלס, השתמשו בחנוכייה עשויה משלוש רצועות פח מבריק, במידות 4 על 30 ס"מ אשר חוברו יחדיו למשולש שוה צלעות, שבקודקודו  יש שמש.פתילות שרועות בשמן הזית מעין בית קיבול קטן בגודל 2 על 3 על  5ס"מ. בצלע הבסיס למטה, מותקנים 8 בתי קיבול קטנים יותר ובכולם הונחו פתילות הטובלות בשמן.
 ככל שהמרחק בין הערים להרי האטלס גדל, כך גם ההבדלים במנהגי חנוכה .יהודי האטלס בדרך כלל הכינו את החנוכייה בביתם, בבחינת ’עשה זאת במו ידיך’. בעזרת חמר שהיה זמין ובהישג יד יצרו חנוכיות מחרס. החנוכייה הייתה עשויה מעין ברכה קטנה, בצורת תיבה בגודל 25 על 7 על 5 ס"מ. ממנה הותקנו כתשע מיני תעלות ובהן הונחו תשע פתילות שרועות בשמן הזית. באטלס עשו חנוכיות משיש ובתוכן "חצבו" ברכת קיבול לשמן. עשו גם חנוכיות עשויות עופרת, נחושת, ארד וחנוכיית-פח שהייתה הדומיננטית בעיר ובכפר, בהיותה פשוטה וזולה.
לפחחים היהודים הייתה עדנה בחג זה, כאשר יצרו חנוכיות לרוב ,עבור עמך. יצוין שחג החנוכה היה הזדמנות עבור סוחרי השמן והפח שהטיבו עם עסקיהם. בדרך כלל הפתילות היו עשויות מצמר גפן, מחלקי בד כותנה משומשים ואילו במחוז סקורה, את הפתילות הכינו מצמר שצמח על שיחים נדירים שהגיעו עד לגובה מטר וחצי. מנהג נוסף, נערים הגיעו לבתי אלמנות וזקנות, כדי להדליק להן חנוכיה וברכו את הברכות המסורתיות.
בנוכחות כל בני המשפחה, מתחיל המברך לברך וכולם מצטרפים לברכות המסורתיות והדליקו את החנוכייה כולם ביחד. אולם את השיר מעוז צור,לא נהגו לשיר ובמקומו, קראו בספר התורה בבית הכנסת במשך כל ימי החג.
מאכלי החג
במשך שמונת ימי החג, הכינו סופגניות מרוקאיותהקרויות ספינג’, שונות מאלו הנהוגות בישראל. הסופגניה[ספינג’ה] עשויה מבצק רך מאד ודביק ויכולה להגיע ממשקל 50 גרם ועד 500  גרם ויותר. את הספינג’ טבלו בעודן חמות באבקת סוכר, חמאה ודבש ובליווי תה מרוקאי עם הרבה נענע.
במנהגי חנוכה חלו שנויים קלים במחוזות השונים של מרוקו.
אצל יהודי תיפנות, מדרום למרקש ולהרי טובקל, לא נהגו לאכול ספינג’, כי לא הכירו.
בכל מרוקו כולל האטלס-נהגו להכין קוסקוס עם עוף לחג. יהודי טידילי וסביבותיה שבאטלס שממזרח לעיר מרקש, נהגו לאכול ספינג’ וגם קוסקוס ועוף והקפידו שזה יהיה תרנגול זכר. אצל יהודימחוז-סקורה שבמזרח מרוקו, בנוסף לקוסקוס הכינו גם מעין פיצה כפרית, בשם קרסה (האות קמנוקדת בניקוד צרה). הקרסה נראית כבצק שטוח בעובי 1 וחצי ס"מ בקוטר כ-30 ס"מ שכלל שתי שכבות בצק זו על גבי זו וירקות ביניהן, אשר נאפו על מחבת מחרס, על גחלים ונאכל חם.אמנם בכל בית יהודי נהוג לאכול ספינג’ בחג, אבל את הספינג’’ ניתן להשיג במשך כל השנה, בכל כמות, גודל ומשקל, גם לפי הזמנה, בחנויות שזה עיסוקן-לייצר ולמכור ספינג’ כל השנה
חג חנוכה שמח ומלא אור לכם ולכל בית ישראל
.
חנוכיה – מרוקו, המאה ה-19 פח פליז, עבודת ריקוע, חקיקה וניסור. דופן אחורית מעוטרת בריקוע כוכב מקושט. בזיכים צבוטים.

חנוכיה – מרוקו, המאה ה-19
פח פליז, עבודת ריקוע, חקיקה וניסור.
דופן אחורית מעוטרת בריקוע כוכב מקושט. בזיכים צבוטים

 

Share

עליך להיות מחובר על מנת להגיב