ארכיון פוסטים עבור ‘קטגוריה-העליה ממרוקו לארץ ישראל’ קטגוריה

העליה החשאית ממרוקו-המלאח

פורסם ע"י admin ב יוני - 4 - 2013 0 תגובה

 העליה החשאית ממרוקותמונה שצילמתי באפריל האחרון במלאח תטואן

 

המלאח

 

הקהילות היהודיות שחיו במלאח סבלו,מאז המאה השש-עשרה, ממעשי אלימות רבים. בניגוד למה שהתרחש במזרח אירופה,כאן היו אלה מעשי שוד יותר מאשר רציחות,המניע היה תאוות בצע ולא שנאה. כל עסקה מסחרית של יהודי חויבה במסים,באגרות ובהיטלים לרוב,ובנוסף לכך היה עליו להעניק מתנות לסולטנים,לקאדים.

בין גל אחד של מהומות למשנהו נוצרה סימביוזה מסוימת בין היהודי והערבי. הם דמו זה לזה בשפה,בפסיכולוגיה,בצורת החשיבה ובאורח-החיים. הם התייחסו זה לזה בחוסר אמון הדדי,אבל נזקקוזה לזה.הד'ימי שימש כמתווך הכרחי בין הכפר והעיר. הוא היה הרוכל,הקוסם ומרפא הנקעים שנע בדרכים,מכפר לכפר,על הפרד שלו.אבל הוא לא הגיע מעולם לעמדת כוח.

"המלאח הוא ביתו של היהודי. כשהוא נכנס אל המלאח,הוא חולץ את נעליו", כתב שארל דה פוקו בספריו סיור במרוקו,ב-1883 . זו הייתה ממלכת הד'ימי,עיר בתוך עיר, תחומה היטב בשערים ובגדרות. המלאח הראשון הוקם בעיר פז ב -1438.ונותר זמן רב היחיד מסוגו. לכל מלאח היה צביון מיוחד,אבל בכולם בלטה ההשפעה הספרדית . המלאח של תטואן דמה,למשל,לעיר קטנה באנדלוסיה,לרובע בסביליה,או בגרנדה.

הרובע היהודי הוקם בדרך כלל,ליד הקסבה,תחת החסות הסמלית של הרשויות,זו הייתה שכונה שבתיה צפופים מאוד,כדי לגונן על יושביהם מפני השמש ומפני סקרנים מבחוץ. הרחובות היו צרים ובלתי סלולים ואדמתם נעשתה לבוץ אפילו בגשם החלש ביותר.

קהילת מוגדור הייתה עשירה במיוחד.עיר נמל זו,שנוסדה בימי הפניקים על חוף האוקיינוס האטלנטי , מצפון לאגדיר, התפרנסה במסחר זהב עם אנגליה.הצורפים שלה,יהודים כולם,הוציאו לה מוניטין.יותר מכך,האוכלוסיה המוסלמית היתה כאן בחזקת מיעוט.אבל מוגדור הייתה יוצאת מן הכלל.

ראוי לציין כי יהודי אירופה שמעו פעמים רבות במהלך המאה התשע-עשרה על מצבם הקשה של בני דתם בארצות המגרב. משה מונטיפיורי , נשיא ועד שליחי הקהילות של יהודי בריטניה,אף הגיע ב-1863 לסיור במרוקו,בנסיון לעזור במקצת לאחיו הסובלים.

[subscribe2]

סלאת אלעזמה בית הכנסת של מגורשי ספרד במלאח מרקש

סלאת אלעזמה בית הכנסת של מגורשי ספרד במלאח מרקש

 העליה החשאית ממרוקו

 

השפעת הספרדים

 

 

מצבם של היהודים השתפר בתקופה שבין המאה השלוש-עשרה והמאה החמש-עשרה, בזכות היהודים הספרדים,שעקרו דרך קבע לצפון אפריקה,בשל הרדיפות שידעו בארצם.גלי ההגירה כאלה באו,למשל,אחרי מעשי הטבח שתחוללו ב-1391 בשכונות היהודים בטולדו,בסביליה,בקורדובה,בסרגוסה,במדריד ובוולנסיה. אולם המאורע המכריע מבחינתה של יהדות המגרב התחולל כעבור מאה שנה. זה היה כמובן גירוש ספרד-סילוקם של כל היהודים ממלכות ארגון וקסטיליה,בפקודתם של המלכים הקתולים פרדיננד ואיזבלה.

150 אלף יהודים,שביקשו להינצל מהתנצרות וממות,נחפזו אל הנמלים ועזבו את ספרד בחודשים מארס-יולי 1492. רבים מהם הגיעו אל ארצות המגרב.

הבאים למרוקו הצטרפו לקהילות קיימות או הקימו קהילות חדשות בערים פז,מקנס,דבדו,טנג'יר,תטואן,סאלה,עזילה,לראש,רבאט,סאפי.ביניהם היו מאות תלמידי חכמים ורבנים שהפיצו את לימוד התורה בארצם החדשה. הם הביאו איתם גם את העיסוק בקבלה,שלא היתה מוכרת עד אז בחלק זה של אגן הים התיכון ונקלטה מיד.

עד מהרה נוצרו גבולות ברורים בין האזרחים הוותיקים והתושבים החדשים, והספרדים השתלטו על הקהילות החשובות ביותר.עקבות המריבות של הימים ההם,וכן של שתי מערכות פסיקה רבנית שפעלו בנפרד,יתנו את אותותיהם עד 1955.

היריבות העזה ניטשה גם בין הקהילות השונות לבין עצמן. בני פז התגאו, למשל, בעירםשלדעתם עלתה על מקנס או על מוגדור.מצד אחר,בני פז ובני מקנס ראו את היהודי של הרי האטלס כיצור פרימיטיבי,ואילו יהודי טנג'יר התייחסו אל כל היהודים של "פנים הארץ" כאל "זרים".

 

[subscribe2]

העליה החשאית ממרוקו

מפת תפרוסת היהודים במרוקו

מפת תפרוסת היהודים במרוקו

 

 אלפיים שנות בדידות

 

ראשית ההתיישבות היהודית

 

הנוכחות היהודית הטביעה את חותמה על העבר הקדום ביותר של ארצות המגרב. בתקופת ההתפשטות הפניקית הצטרפו כנראה מהגרים שמוצאם משבטי ישראל אל מייסדי קרתגו בחוף הצפון-אפריקני.במרוצת השנים באו בעקבותיהם גולים רבים,שוחרי הרפתקאות. לא היתה כמעט תקופה בתולדות עם ישראל שאלפי יהודים לא מצאו מקלט במקומות רחוקים אלה.חורבן בית ראשון,הכיבוש הרומאי של ממלכת יהודה והרדיפות הנוראות בימי הקיסרות הנוצרית הביזנטית הזרימו דם חדש לתנועת ההתיישבות העתיקה. בראשית המאה השביעית הגיעו אל הקהילות בחוף האפריקני יהודים ספרדים שברחו מפני הוויזיגותים.

בתוך זמן לא רב הצטרפו אליהם,כנראה,גם גרים רבים. עקבותיהם ניכרים עד היום בשמות המשפחה של רבים מיהודי מרוקו,שאי אפשר לטעות במקורם הערבי-ברברי.ההיסטוריונים הערבים אף הם מעידים על כך. הבולט שביניהם,אבן-ח'לדון (פילוסוף היסטוריון ערבי,נולד בתוניסיה,1332.מת בקהיר,1406.ספרו העיקרי:ספר הערות על ההיסטוריה של הערבים,הפרסים והברברים).כותב בספרו תולדות הברברים,כי שבטים שלמים התגיירו בעת הכיבוש המוסלמי כדי להימלט מנקמת האיסלאם. אחד השבטים האלה,שבט ג'ראוה,העניק למגרב את הגיבורה המגלמת את ההתנגדות הזאת : קהנה, כוהנת אלילית ודמות אגדית,שמתה ב-698,בקרב נגד הערבים.

המצביא המוסלמי מוסא אבן נוסיר, שנולד במכה ב-640 לערך,הצליח לכבוש את צפון אפריקה. בכך נוסד השלטון הערבי במרוקו,שנמשך אלף ומאתיים שנה. לאורך כל התקופה הזאת היו היהודים במעמד של ד'ימי- בני חסות -שבוטל רק בהסכם הפרוטקטורט,ב- 1912.הכובשים המוסלמים הפגינו מידת-מה של סובלנות. אמנת עומר,שהסדירה את היחסים בין המוסלמים ועם הספר,הופעלה בגמישות מסוימת עד סוף שושלת המורביטון)1147-1051). הקהילות היהודיות,ובעיקר קהילת פז,התפתחו ושגשגו. לאחר הפלישה הערבית לספרד, התפתחו קשרים בינן ובין הקהילות הפורחות בטולדו ובשאר ערי אנדלוסיה. אישים יהודים שונים הגיעו לעמדות חשובות בערים הללו,לשמחתם של אחיהם בצפון אפריקה.

היהדות המרוקאית נהנתה מאווירת חסד זו. תור הזהב שלה החל בראשית המאה ה- 11. בתנאים המיוחדים של העיר פז,עיר זו , שאידריס השני הקימה ב- 809, נעשתה עתה למרכז למרכז הראשון במעלה בעולם הערבי, והיתה גם למרכז יהודי עולמי.השפעתה התפשטה מעבר לארצות המגרב והגיעה גם לחצי האי-האיברי.

וכך, בעוד מלחמות האחים בין המואחידון והמורביטון מטביעות את ספרד בנחלי דם, מצאו היהודים מקלט בארצות המגרב. הרמב"ם עקר מקורדובה לפז,למד ולימד שם עד 1165, מצבם של בני מעמד הד'ימי החמיר,מכל מקום ,בימי שלטונו של הסולטן אבן יקוב אל מנסור 1199-1184 . היהודים נאלצו להתגורר בשכונה נפרדת – מלאח (משמע-גטו)-וללבוש בגדים מיוחדים:גלימה בצבעים כהים,חגורה צהובה ואות קלון צהוב, כן נאסר עליהם לנעול נעליים ולהחזיק בסוס או לשאת נשק, כאזרחים בני-חורין. היהודי לא היה אזרח אלא זר נסבל. עם זאת, הותר לו לשמור על דתו,אבל הוא נדרש לעשות זאת בצנעה. הוא נהנה מהגנה,אבל שילם את מחירה בהשפלה: כל אימת שהגיש לסולטן את המס השנתי,ג'זיה,ספג סטירה על לחיו בפרהסיה.

היהודים היו שעיר לעזאזל בכל משבר שפרץ בארץ. במאה השתים-עשרה,בתקופת המאבקים הגדולים בין המואחידון והמורביטון ,פרצו פרעות רבות במלאחים של מרקש,פז,מקנס וסאוטה. כל מכת רעב או מגיפה עוררו את חמתה של האוכלוסיה על היהודים. במשך מאות שנים הוטל על היהודים מס גולגולת ונגזר עליהם לסבול מאלימות ומתביעות שרירותיות. ועדיין לא דיברנו על מעשה אונס,חטיפות והריגות.

 

 [subscribe2]

מטינריר לירושלים-Tinghir-Jérusalem

 

סרטו עטור פרסים של הבמאי המרוקני  Kamal Hachkar

 טינריר לירושלים" הוא סיפורה של גלות, "טינגיר ירושלים, הד המלאח" עוקב אחר גורלה של הקהילה היהודית שעזבה בשנים 50-60, את הכפר הברברי טינגיר. הסרט  מאפשר לקהל לחזור אחורה בזמן אל התרבות והשירים,קולות וסיפורים משותפים  לזהות היהודית והמוסלמית.

 

 

Tinghir- Jérusalem, les échos du Mellah

 

 

 Tinghir-Jérusalem est le récit d’un exil, Tinghir-Jérusalem, les échos du Mellah suit le destin de la communauté juive ayant quitté, pendant les années 50-60, le village berbère. Ce film permet au public de voyager à la croisée des cultures et fait résonner les chants, les voix et les histoires de cette double identité partagée entre juifs et musulmans.

Une veritable invitation à l’histoire :

 

 

 

 

Tinghir-Jérusalem-les-échos-du-Mellah

Tinghir Jérusalemles échos du Mellah

 

 

 

 

 

 

 

[subscribe2]

 

 

דו"ח תיאור המצב הטוב יחסי במרוקו

פורסם ע"י admin ב מרץ - 26 - 2013 0 תגובה

מצורף דוח של דוד איזבוצקי העובד במרוקו מטעם מחלקת העלייה מ-23 בנובמבר 1966. בדו"ח תיאור של המצב הטוב באופן יחסי במרוקו שיחד עם התיאורים על קשיי הקליטה של עולי מרוקו בישראל מביאים לשיתוק העלייה.

 

דוח על מצב היהודים במרוקו

 

מכתב של ראש מחלקת העלייה בסוכנות בנושא עליית יהודי מרוקו

כעולים פוטנציאלים ומצב הסוציאלי של מי שהושארו מאחור. תחזית העלייה לשנים הבאות.

22.7.1963

לכבוד

מר ל' אשכול – ראש הממשלה ושר הביטחון

ירושלים

מר אשכול היקר,

בהמשך לשיחתנו מאתמול בבוקר, ביררתי עם אנשי העלייה העוסקים בכך, והמקסימום האפשרי שאני רואה הוא, ששנינו נסכם על האטת העלייה ממארוקו בחודשים אוגוסט—ספטמבר—אוקטובר לארבעת אלפים לחודש.

במחצית אוקטובר נפגש שנית ונראה, לאור המצב, מה להחליט לחודשים הבאים.

יחד עם זאת, מוצא אני לנכון להביא בפניך כמה עובדות וגם חרדתי לעתיד הקרוב:

א.      לא נכונות הידיעות ששיעור המקרים הסוציאליים ממארוקו מגיע ל-40%; מסתבר שהשיעור נע בין 12-15%.

ב.      ברם, יש בעיה של קשיי קליטה. לפי כללי העלייה, משפחה שיש בה מפרנס בריא, מעלים את המשפחה גם כשהיא מבורכת בעשרה ילדים, וגם סמוכים על שולחנה הורים זקנים המסוגלים לעבודה.

בזמנו, כשדנו במוסד לתיאום על הגבלות, אינני זוכר שהיה איש במוסד לתיאום שדרש להגביל את העלייה של משפחה בגלל הילדים המרובים של המשפחה.

אולם למעשה, כאשר משפחה כזאת מגיעה לארץ והמסוגלים לעבודה מקבלים עבודת דחק לתקופה מוגבלת, הם נהפכים לטרדנים ולקשיי-קליטה, כי אין הם יכולים לפרנס את המשפחה משכר עבודת דחק, שאף היא נפסקת מזמן לזמן, וממילא נזקקים למוסדות הסעד ומבקשים תמיכה.

הבעיה איננה, איפוא, אחוז המקרים הסוציאליים, כי אם בעיית העלאתן של משפחות מרובות ילדים, שאין בהן אלא מפרנס אחד או שניים.

ג.       אינני יכול גם להתעלם מהאספקט הפוליטי שבדבר ומהאפשרויות שאם לא נחיש את יציאת ההודים ממארוקו תוך זמן קצר, נפסיד הזדמנות זאת.

האופוזיציה במארוקו מתקיפה את המלך בעיתונות בגלוי שהוא מעניק לישראל את היהודים הבריאים ואת החולים והזקנים משאיר במארוקו, והאספקט המעשי הוא: איש מאתנו אינו יודע כמה זמן ישאר המלך בשלטון וכמה זמן יוכל לעמוד בלחץ הקיים ולקיים את המשך העלייה.

יש עוד בחינה מעשית: אם אנו מוציאים את כל היהודים מעיירה, אי-אפשר להשאיר את המקרים הסוציאליים (שאמנם מגיעים ל-15%) ולהפריד בינם ומבין המשפחות.

עלי להפנות תשומת לבך לעוד דבר: בסך הכל מדובר היום על עלייה המונית של כשלושים אלף יהודים. לאחר מכן תגיע העלייה ממארוקו לבערך 1500-1000 לחודש. והשאלה היא, אם נכון הדבר מצדנו להורות בתנאים אלה על האטה, אף-על-פי שאני נכון לכך, כאמור בסעיף א' דלעיל, לאור המתיחות שמצאתי בארץ.

ועכשיו, משהו לקראת העתיד. אין לי שום ספק שגם אם ממשלת רומניה תקיים את ההסדר, נגיע בתחילת השנה הבאה ל-3500-3000 עולים לחודש. כולל רומניה, דר"א, ושארית פליטת מארוקו.

לאחר 5-4 שנים, כשתיגמר העלייה מרומניה, אינני רואה לפנינו כלל מקורות לעלייה, מלבד אם בריה"מ תפתח שעריה, או מארה"ב – קנדה ואנגליה. אני משוכנע שמהארצות הללו אפשר להגיע ל-15 אלף עולים לשנה, ואם ניקח בחשבון עשרת אלפים מארצות נוספות, נגיע ל-25,000 עולים לשנה. זוהי הערכה אופטימית ביותר, ואיני בטוח שהיא ריאלית.

אבל, גם עלייה זו אפשר יהיה לבצע רק אם תהיה לממשלה ולסוכנות היכולת להשקיע בזה כספים רבים בשיפור דרכי הקליטה לדיור בסטנדרט אחר, להלוואות לדיור ולמפעלים וכו'. כל זה יעלה ויכביד על התקציבים לא פחות מהעלייה ממארוקו עם כל המקרים הסוציאליים וקשיי הקליטה שבה. אולם, בלי זה – אין כל סיכוי לעלייה, כעבור ארבע-חמש שנים, ועלינו ליתן דעתנו על כך גבר מעכשיו ולתכנן תכניות לעלייה מארצות המערב, שתלך ותגדל שלבים-שלבים, בהתאם לחומר שהמצאתי לך.

כל זאת מצאתי לנכון להביא בפניך, ואם אתה מקבל את אשר הצעתי בסעיף הראשון במכתבי זה – אינני רואה צורך בישיבת המוסד לתיאום ואביא את הדבר לאישור הנהלת הסוכנות.

בברכה,

ש.ז. שרגאי

ראש מחלקת העלייה

מכתב של ראש מח' העליה

[subscribe2]

"כקליפת אגוז"-מתוך הספר "אגוז קבר בהר הזיתים",כתב הסופר והמשורר ראש עיריית בית-שאן לשעבר יצחק קינן הי"ו -
סיפור קצר על טביעת הספינה אגוז:

 

 

אגוז קבר בהר הזיתים 2 אגוז קבר בהר הזיתים קכליפת אגוז 1 1חללי הספינה אגוז קכליפת אגוז2

 

סידרה על טביעת ספינת המעפילים אגוז

פורסם ע"י admin ב דצמבר - 30 - 2012 0 תגובה

בס"ד

לרגל יום השנה לחללי טביעת ספינת המעפילים אגוז אשר טבעה בדרכה כשעל סיפונה עולים ממרוקו בשנת 1961  – מובאת כאן הסידרה בשיתוף הטלוויזיה הישראלית-ערוץ 1

 

חללי הספינה אגוז

 

 

"אגוז"-טביעת ספינת "אגוז" (פרק א')

 

 

 

"אגוז"-טביעת ספינת "אגוז" (פרק ב')

 

 

 

 

"אגוז"-טביעת ספינת "אגוז" (פרק ג')

 

 

 

 

[subscribe2]

מחנה המעבר "גרנד ארנס"-מרסיי,צרפת

פורסם ע"י admin ב אוגוסט - 24 - 2012 0 תגובה

מחנה המעבר "גרנד ארנס"-מרסיי,צרפתבתמונה הגב' אלינור רוזוולט מבקרת במחנה בשנת 1966

 Camp de Grand Arenas

(בתמונה הגב' אלינור רוזוולט מבקרת במחנה)

 

ביקורה של אלינור רוזוולט במחנה גרנד ארנס במרסיי, אלינור היא אלמנתו של הנשיא פרנקלין רוזוולט מארה"ב,והייתה ידועה בהתחייבויותיה ההומניטריות ועל השתתפותה בניסוח ההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות אדם (1948),וכמתעניינת מאוד בשאלות הנוגעות לפליטים.בזמן מלחמת העולם השניה ורדיפת היהודים תחת השלטון הנאצי ומחנות ההשמדה,היא עודדה את הקמתה של מדינת ישראל הצעירה.

מאז 1946, דרום צרפת הייתה המוקד של ההגירה,ומרסיי הייתה הבסיס העיקרי של הארגונים הציונים.יציאת מצרים ממש. ב-1947 אלו היו ניצולים ממזרח אירופה ממחנות ריכוז נאציים,ב- 1948 את יהודי צפון אפריקה,הספרדים מהווים החלק הארי של הגירה זו.אידיאולוגיה ציונית חדרה מאז שנות העשרים לקהילה היהודית המרוקאית שהיא הגדולה ביותר בצפון אפריקה (263.000 אנשים בשנת 1948 ל 130.000 באלג'יריה ותוניסיה 101.000 )בזרימה של פליטים. היהודים המרוקאים הלכו והתרבו יותר מהאחרים בתוניסיה או במצרים.ההסתגלות לישראל לא תמיד הייתה קלה וחלקם חזרו לצרפת.

מחנה המעבר של Grand Are'nas היה המקום העיקרי לאיסוף לקראת היציאה לארץ ישראל.המחנה שכן ליד לה Cayolle, לא הרחק מ Baumettes,מדרום לעיר.בסיוע ציבורי. המחנה נפתח לפני המלחמה במחצבה לשעבר ושופץ מאוחר יותר על ידי הצרפתים.מאז השחרור,הוא אירח את האסירים הגרמנים הראשונים של המלחמה, וחיילים וייטנאמיים,ולעתים קרובות הם נשארו בצרפת אחרי המלחמה ושימשו ככוח עבודה.
נקודת חובה לקראת הגירה לישראל משנת 1946.המחנה נשאר בתפקידו עד 1966.עשרות אלפים ספרדים עברו בו.התנאים במחנה היו לחיים בסיסיים,החדרים לעתים קרובות היו קטנים למדי,פרט לחולים הרבים שנמצאו בבית החולים במחנה שנשלט על ידי הסוכנות היהודית שאירגנה את היציאה והניפה בו את דגל ישראל, המחנה היה סוג של חדר מבוא ל"ארץ המובטחת ". החבית, הגגות המצחיקים,צריפי המתכת המעוגלת,שתוכננו על ידי האדריכל Pouillon, מסמנים את הזיכרונות של כל מי ששהה שם.
היהודים הם לא היחידים שעברו במחנה.
את החביות האחרונות של גרנד ארנס השמידו בשנת 1973 כחלק משכונות העוני.

 

Camp de Grand Arenas

 

Camp de Grand Arenas

Camp de Grand Arenas

 

 

סרט נדיר-ביקורה של אלינור רוזוולט במחנה "גרנד ארנס"-מרסיי,צרפת. Le camp du Grand Are'nas

 

 

 

 סיפור טביעתה של הספינה אגוז,11.01.1961 (חלק-4) הספינה אגוז לפני הפלגתה ה-13 והאחרונה

 

הדרמה-

 

הספינה הפליגה ללב ים.בינתיים התפתחה סערה,אגוז,העמוסה-ביתר,נעשתה עכשיו באמת לקליפת אגוז,התלויה בחסדי הגלים הענקיים.האסון אירע בשעה שלוש אחר-הצהריים,במרחק חמישה-עשר קילומטר מחוף מרוקו.לחץ הגלים קרע חורים בחרטום והמים חדרו פנימה בעוצמה אדירה ושברו את שלד הספינה.לא עברו חמש דקות,ואגוז ירדה למצולות וטבעה. שרידיה לא נמצאו מעולם.גם לא גופותיהם של עשרים מנוסעיה ,ובהם שישה-עשר ילדים,שלא הספיקו אפילו לקפוץ למים.גם האלחוטן חיים צרפתי,שהיה שחיין מצטיין,היה בין הנספים.הוא נשאר על משמרתו עד הרגע האחרון ולא חדל מלשדר קריאות מצוקה.עמיתו,איש הרשת בגיברלטר,קלט את האותות והזעיק עזרה,שאיחרה להגיע. באסון נספה גם איש אחד מצוות הספינה.רב החובל פרנסיסקו מורילה ושני מלחים הצליחו להימלט בסירת-ההצלה היחידה.אניה ספרדית,"קבו דה גאטה",חילצה אותם עם עלות השחר. הם לא יכלו להצביע בדיוק על מקום האסון,ולכן אבד זמן יקר בטרם החלו החיפושים.

שלושת סוכני המוסד שפיקחו על המבצע,והיו האחרונים שעזבו את נקודת ההפלגה,לא ידעו דבר על הדרמה שהתחוללה אותה שעה בלב ים.הם יצאו לקזבלנקה,והודיעו ל"בוס" שהכל התנהל כשורה. במהרה הצטוו לשוב למטה בהקדם האפשרי ולמסור דין-וחשבון מלא. הם עזבו בצער את הבקתה החמימה ביער קטמה,לרגלי הרי הריף,שממנו טלפנו, והגיעו ל:מטה בשמונה בבוקר. "הספינה טבעה…איש לא ניצל…"הודיע להם קול אטום.אלכס גתמון,מפקד הרשת,גבר שלכאורה למד כבר לספוג את מהלומות החיים,נראה שבור לגמרי. "גם חיים נעדר",הוסיף. הוא זימן לישיבת חירום את פיקודיו הישראלים ואת המגויסים המקומיים שהיו נוכחים בעת העלייה לספינה. ההודעה על האסון הגיעה אליו היישר מגיברלטר,והוא מיהר להעבירה לאפריים רונאל,הממונה עליו שניהל מפריס שלוש רשתות חשאיות-באלג'יריה,במרוקו ובתוניסיה.

רונאל אמר כי יגיע למרוקו בו ביום. הוא הבריק למפקדו בישראל,איסר הראל,ראש המוסד,אלא שזה יצא לסיור בן יומיים בנגב ולא היה יכול להשיב.

אלכס גתמון הגיע למרוקו חודשיים לפני כן,והחליף את שלמה חביליו,האיש שהקים את הארגון הסודי ב-1955.עתה ניצב מול כישלון חמור,שלא היה כדוגמתו בימי קודמו.לראשונה,אחרי חמש שנים,של מאות פעולות חשאיות,בתנאים קשים ומסוכנים,נגדעו חיי אדם.

אלכס ואשתו נחתו בקזבלנקה בתחילת דצמבר 1960.הוא התחזה לאיש-עסקים בריטי,שהגיע בלווית מזכירתו-פילגשו,אשתו נשארה,כביכול,בלונדון. כרמית גתמון מילאה תפקיד חשוב במבצע.לפני כל הפלגה של אגוז,היתה מטלפנת לשירות המטאורולוגי הימי של מרוקו,מציגה את עצמה כתיירת עשירה,ומבררת אם תוכל להפליג ביאכטה שלה מנמל אל-חוסימה. ב- 10 בינואר אחר-הצהריים התשובה היתה חיובית. תחנת הרשת בגיברלטר קיבלה אותו מידע,ההפלגה השלוש-עשרה של הספינה היתה צריכה להתנהל ללא תקלה.

 סיפור טביעתה של הספינה אגוז,11.01.1961 (חלק-3,המשך) הספינה אגוז

אסון בלב ים-

 

בסוף המסע המייגע הזה,הם נדחסו,לקראת מסע שיימשך עוד שעות רבות,בספינה ישנה זו,ששימשה בעבר כאנית-מלחמה של הצי הבריטי,כספינת מבריחים. בעליה החדשים התאימוה,איכשהו,להעברת נוסעים. ארבעים ושניים היהודים מקזבלנקה הורדו לבטן הספינה,ועכשיו ישנו שם הילדים הקטנים.

איש הקשר,חיים צרפתי,ישראלי בן עשרים ושמונה,יליד פאס,קיבל תא קטנטן והתקין בו את מכשיריו.הוא עבד בתנאים קשים מנשוא,אבל לא התלונן.זו הייתה משימתו האחרונה על סיפונה של אגוז.כשתסתיים ההפלגה הזאת,הוא יחזור לישראל ויתחתן סוף סוף עם ארוסתו המצפה לו בכליון-עיניים.

חיים עזב את מרוקו ב – 1951,ומאז לא ישב זמן רב במקום אחד.תחילה שירת בצה"ל , כקשר. ב-1956 השתתף כאיש מילואים במבצע סיני,שוב כקשר.אחר-כך גויס ל"מוסד",ונעשה,בשל כישוריו ומוצאו,לחבר הרשת הסודית שהוקמה בצפון אפריקה. הוא עבד במרסיי ובגיברלטר,והשתתף בכל מסעותיה של אגוז מאז ספטמבר 1960.

עכשיו יצא להפלגה האחרונה,הוא החזיק בכיסו כרטיס טיסה לישראל,והמחשבה על כך עודדה אותו.

סיפור טביעתה של הספינה אגוז,11.01.1961 (חלק-2)הספינה אגוז

 

אסון בלב ים-

 

אנרי ממן,מוזג באחד הברים של קזבלנקה,חולם על חייו החדשים בתל-אביב,יום לפני כן נפרד מבני משפחתו.

חנה אזולאי אינה יכולה לעצום עין מרוב התרגשות.היא מנסה לתאר לעצמה את העתיד המצפה לה ולשבעת ילדיה,הבכור,דוד,העדיף להישאר במרוקו.אבל פאני בת השתים-עשרה ויולנד בת השש נמצאות כבר בישראל.ב-2 בינואר,פחות מארבעים ושמונה שעות לפני בואו של נשיא מצרים גמאל עבדול נאצר למרוקו,כאורח כבוד של ועידת הפסגה בקזבלנקה,הצליחה הרשת לארגן מבצע נועז ביותר.64 צעירים יהודים ניצלו את חופשת חג המולד ונמלטו אל החופש.הם התחזו לחניכי תנועת הצופים המרוקאים,התארגנו באזור נופש ליד טנג'ר,עלו על הספינה ברצועת חוף קטנה סמוך לעיר,ויצאו לגיברלטר.אנשי הסוכנות היהודית חיכו להם במחנה-מעבר,שהוקם למרגלות הצוק,ושלחו אותם למרסיי.משם המשיכו באניה ישראלית לחיפה.פאני וילנד אזולאי,וכל האחרים,לא ידעו מהו היעד האמיתי.כאשר "הבודקים" באו לקחת אותן,ללא הודעה מוקדמת,חנה לא היתה בבית.מכיוון שהכל "בער" כל כך,הבנות נאלצו לצאת לדרך בלי להיפרד ממנה.ועכשיו היא מחייכת למחשבה שבקרוב מאוד תשוב ותראה אותן.

הנוסעים העייפים והמותשים נרדמו,על אף המקום הצר וחוסר הנוחות.הם נסעו ארבע-עשרה שעות,לאורך 600 קילומטרים המפרידים בין קזבלנקה ואל-חוסימה,בדרך עקיפין. הם עברו בוואזן,השתטחו שם על קברו של הרב עמרם בן דיוואן,כמקובל על עולי-רגל רבים,יהודים וערבים גם יחד,המעריצים את הקדוש הזה.אילו נתקלו בביקורת משטרתית בדרך,היו מסבירים שזו מגמת פניהם.מוואזן ואילך התכוונו לומר שמגמת פניהם חתונה או חגיגה משפחתית אחרת בסביבת אל-חוסימה.

השלג והערפל הכבד שבהרי הריף האטו את המסע.אבל סמוך לחצות,לא הרחק ממקום המפגש,חל שיפור במזג-האוויר. בקטע האחרון של הדרך יכלו הנהגים לכבות בלי לחשוש את פנסי המכוניות. לבסוף עצרו ליד גשר אחד.שני גברים בברדסים הגיחו מתוך הלילה ואותתו להם לרדת.האנשים ירדו מן המכוניות בדממה,עברו מתחת לגשר והמשיכו לצעוד שלושת רבעי שעה בוואדי הסלעי.וכולם הרי נעלו את נעלי השבת שלהם ולבשו בגדי חג לכבוד המאורע הגדול. הגברים נשאו את המזוודות,וגם את אמו של אנרי ממן,בת השמונים.

סיפור טביעתה של הספינה אגוז,11.01.1961 – הספינה אגוז לפני הפלגתה ה-13 והאחרונה

 

אסון בלב ים

 

סיפונה של אגוז היה חשוך לחלוטין,הספינה הקטנה עגנה בנמל אל-חוסימה שבים התיכון,בצפון מרוקו,והתכוננה לצאת להפלגה השלוש-עשרה לעבר גיברלטר.זה היה יום רביעי,11 בינואר 1961,שעה לפני עלות השחר. כוכבים אחדים האירו את הלילה הקר,ונחשול קל טלטל את הספינה.רב החובל,צוותו ואיש הקשר-חבר הרשת הישראלית החשאית בצפון אפריקה-עמדו בשקט וסקרו את החוף שממול.כאשר הבחינו באיתותי-אור,הזדרז הישראלי לענות עליהם,שני מלחים ירדו לסירת ההצלה שהמתינה בירכתי הספינה וחתרו אל החוף.הם להם: עשר משפחות של יהודים מרוקאים-ארבעים ושתיים נפש-הנמלטים בהחבא,שלא כחוק,מארץ מולדתם.

הם מגיעים לספינה בקבוצות קטנות.תחילה הנשים והילדים,אחר-כך הזקנים,ולבסוף הגברים.מטענם צנוע עד מאוד,כל משפחה רשאית לקחת עימה רק מזוודה אחת.שבעה גברים חמושים,פניהם פניהם מכוסים ברדסים שחורים,משגיחים על המהלך הזה,שיסתיים בתוך עשרים דקות בלבד.עכשיו אפשר להודיע לנהגים הממתינים במרחק קילומטרים מאל-חוסימה,שהם יכולים לשוב לקזבלנקה.

המכוניות הריקות יוצאות לדרך,בזו אחר זו,אבל הגברים רעולי הפנים אינם עוזבים את המקום.הם עורכים בדיקה מדוקדקת לוודא ששום חפץ חשוד לא נשאר בשטח,שלא נותרו שום עקבות העלולים להעיר את סקרנותה של המשטרה המקומית,שאיש לא ראה אותם.

אגוז מרימה עוגן ויוצאת ללב ים. נוסעיה מנתקים באחת את הגשר אל עברם.היעד: הארץ המובטחת. ז'אק ודניז בן הרוש מאושרים.הם נישאו יום לפני כן,ופשוט לא יכלו לחלום על ירח דבש מוצלח יותר. דוד דדון מאמץ אל חזהו את בתו דניאל ואת בנו ג'קי השקועים בשינה.הוא חושב על רעייתו ועל שני בניהם הנוספים,הנמצאים כבר בישראל.בעצם,היו צריכים להיות עכשיו יחד,אבל משהו השתבש בנמל-התעופה של קזבלנקה.אשתו עברה את ביקורת הדרכונים בלי שום בעיות,ואילו הוא נתפס עם דרכון מזויף,הוא נעצר,נחקר,ושוחרר לבסוף-כדי שישמש כפיתיון.השוטרים קיוו לעלות באמצעותו על עקבותיה של הרשת המארגנת את הבריחה הבלתי חוקית של היהודים.משום כך "נחטף" ברחוב הומה,ומיד הובהל למכונית שבה חיכו לו הילדים לקראת המסע הגדול.

ראיון עם מיכאל אבידן-פעיל עליה ממרוקו -

סיפור עלייתו של הילד משה בן הרוש הלוא הוא פרופ' משה בר-אשר

ראש האקדמיה ללשון באוניברסיטה העברית

 

חלק-1 

ראיון עם מיכאל אבידן פעיל עליה ממרוקו ,חלק-1

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חלק-2

 

ראיון עם מיכאל אבידן פעיל עליה ממרוקו,חלק- 2

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חלק-3 

 

ראיון עם מיכאל אבידן פעיל עליה ממרוקו,חלק- 3

משה אזולאי ז"ל פעיל עלייה

פורסם ע"י admin ב מאי - 8 - 2012 0 תגובה

דף מספרו של רבי דוד עובדיה זצ"ל ובו מוזכר משה אזולאי זצ"ל אביו של אלי אזולאי אושרת,- כמי שבנה בית כנסת מפואר בעיר צפרו\ספרו וכל הכנסותיו קודש לישיבת בית דוד.הדפים נמסרו לידיי ע"י בנו,אלי אזולאי אושרת הי"ו.

 

פוסטים מאופיינים