ד'אר דייאלנה-הבית של יהודי מרוקו

www.juifs-du-maroc.com

פיד RSS | עקוב בטוויטר | התחבר

ארכיון פוסטים עבור ‘סיפור טביעתה של הספינה אגוז’ קטגוריה

"כקליפת אגוז"-מתוך הספר "אגוז קבר בהר הזיתים",כתב הסופר והמשורר ראש עיריית בית-שאן לשעבר יצחק קינן –
סיפור קצר על טביעת הספינה אגוז:


אגוז קבר בהר הזיתים

 

אגוז קבר בהר הזיתים 2

 

קכליפת אגוז 1


קכליפת אגוז2

Share

סדרה-טביעת ספינת המעפילים אגוז

פורסם ע"י admin ב דצמבר - 30 - 2012 0 תגובה

בס"ד

לרגל יום השנה לחללי טביעת ספינת המעפילים אגוז אשר טבעה בדרכה כשעל סיפונה עולים ממרוקו בשנת 1961,

מובאת כאן הסדרה בשיתוף הטלוויזיה הישראלית-ערוץ 1

 

 

1חללי הספינה אגוז

 

"אגוז"-טביעת ספינת "אגוז" (פרק א')

 

 "אגוז"-טביעת ספינת "אגוז" (פרק ב')

 

 

"אגוז"-טביעת ספינת "אגוז" (פרק ג')

 

 

 

 

Share

הספינה אגוז לפני הפלגתה ה-13 והאחרונה

סיפור טביעתה של הספינה אגוז,ב- 10 בינואר 1961(כ"ג טבת תשכ"א)הדרמה חלק-4

הדרמה-

הספינה הפליגה ללב ים.בינתיים התפתחה סערה,אגוז,העמוסה-ביתר,נעשתה עכשיו באמת לקליפת אגוז,התלויה בחסדי הגלים הענקיים.האסון אירע בשעה שלוש אחר-הצהריים,במרחק חמישה-עשר קילומטר מחוף מרוקו.לחץ הגלים קרע חורים בחרטום והמים חדרו פנימה בעוצמה אדירה ושברו את שלד הספינה.לא עברו חמש דקות,ואגוז ירדה למצולות וטבעה. שרידיה לא נמצאו מעולם.גם לא גופותיהם של עשרים מנוסעיה ,ובהם שישה-עשר ילדים,שלא הספיקו אפילו לקפוץ למים.גם האלחוטן חיים צרפתי,שהיה שחיין מצטיין,היה בין הנספים.הוא נשאר על משמרתו עד הרגע האחרון ולא חדל מלשדר קריאות מצוקה.עמיתו,איש הרשת בגיברלטר,קלט את האותות והזעיק עזרה,שאיחרה להגיע. באסון נספה גם איש אחד מצוות הספינה.רב החובל פרנסיסקו מורילה ושני מלחים הצליחו להימלט בסירת-ההצלה היחידה.אניה ספרדית,"קבו דה גאטה",חילצה אותם עם עלות השחר. הם לא יכלו להצביע בדיוק על מקום האסון,ולכן אבד זמן יקר בטרם החלו החיפושים.

שלושת סוכני המוסד שפיקחו על המבצע,והיו האחרונים שעזבו את נקודת ההפלגה,לא ידעו דבר על הדרמה שהתחוללה אותה שעה בלב ים.הם יצאו לקזבלנקה,והודיעו ל"בוס" שהכל התנהל כשורה. במהרה הצטוו לשוב למטה בהקדם האפשרי ולמסור דין-וחשבון מלא. הם עזבו בצער את הבקתה החמימה ביער קטמה,לרגלי הרי הריף,שממנו טלפנו, והגיעו ל:מטה בשמונה בבוקר. "הספינה טבעה…איש לא ניצל…"הודיע להם קול אטום.אלכס גתמון,מפקד הרשת,גבר שלכאורה למד כבר לספוג את מהלומות החיים,נראה שבור לגמרי. "גם חיים נעדר",הוסיף. הוא זימן לישיבת חירום את פיקודיו הישראלים ואת המגויסים המקומיים שהיו נוכחים בעת העלייה לספינה. ההודעה על האסון הגיעה אליו היישר מגיברלטר,והוא מיהר להעבירה לאפריים רונאל,הממונה עליו שניהל מפריס שלוש רשתות חשאיות-באלג'יריה,במרוקו ובתוניסיה.

רונאל אמר כי יגיע למרוקו בו ביום. הוא הבריק למפקדו בישראל,איסר הראל,ראש המוסד,אלא שזה יצא לסיור בן יומיים בנגב ולא היה יכול להשיב.

אלכס גתמון הגיע למרוקו חודשיים לפני כן,והחליף את שלמה חביליו,האיש שהקים את הארגון הסודי ב-1955.עתה ניצב מול כישלון חמור,שלא היה כדוגמתו בימי קודמו.לראשונה,אחרי חמש שנים,של מאות פעולות חשאיות,בתנאים קשים ומסוכנים,נגדעו חיי אדם.

אלכס ואשתו נחתו בקזבלנקה בתחילת דצמבר 1960.הוא התחזה לאיש-עסקים בריטי,שהגיע בלווית מזכירתו-פילגשו,אשתו נשארה,כביכול,בלונדון. כרמית גתמון מילאה תפקיד חשוב במבצע.לפני כל הפלגה של אגוז,היתה מטלפנת לשירות המטאורולוגי הימי של מרוקו,מציגה את עצמה כתיירת עשירה,ומבררת אם תוכל להפליג ביאכטה שלה מנמל אל-חוסימה. ב- 10 בינואר אחר-הצהריים התשובה היתה חיובית. תחנת הרשת בגיברלטר קיבלה אותו מידע,ההפלגה השלוש-עשרה של הספינה היתה צריכה להתנהל ללא תקלה.

תמונת חללי אגוז ז"ל

1חללי הספינה אגוז

Share

הספינה אגוז

סיפור טביעתה של הספינה אגוז,ב- 10 בינואר 1961 (כ"ג טבת תשכ"א)חלק-3

אסון בלב ים –

 

בסוף המסע המייגע הזה,הם נדחסו,לקראת מסע שיימשך עוד שעות רבות,בספינה ישנה זו,ששימשה בעבר כאנית-מלחמה של הצי הבריטי,כספינת מבריחים. בעליה החדשים התאימוה,איכשהו,להעברת נוסעים. ארבעים ושניים היהודים מקזבלנקה הורדו לבטן הספינה,ועכשיו ישנו שם הילדים הקטנים.

איש הקשר,חיים צרפתי,ישראלי בן עשרים ושמונה,יליד פאס,קיבל תא קטנטן והתקין בו את מכשיריו.הוא עבד בתנאים קשים מנשוא,אבל לא התלונן.זו הייתה משימתו האחרונה על סיפונה של אגוז.כשתסתיים ההפלגה הזאת,הוא יחזור לישראל ויתחתן סוף סוף עם ארוסתו המצפה לו בכליון-עיניים.

חיים עזב את מרוקו ב – 1951,ומאז לא ישב זמן רב במקום אחד.תחילה שירת בצה"ל , כקשר. ב-1956 השתתף כאיש מילואים במבצע סיני,שוב כקשר.אחר-כך גויס ל"מוסד",ונעשה,בשל כישוריו ומוצאו,לחבר הרשת הסודית שהוקמה בצפון אפריקה. הוא עבד במרסיי ובגיברלטר,והשתתף בכל מסעותיה של אגוז מאז ספטמבר 1960.

עכשיו יצא להפלגה האחרונה,הוא החזיק בכיסו כרטיס טיסה לישראל,והמחשבה על כך עודדה אותו.

תמונת חללי אגוז ז"ל

1חללי הספינה אגוז

Share

הספינה אגוז

סיפור טביעתה של הספינה אגוז,ב- 10 בינואר 1961 (כ"ג טבת תשכ"א)חלק-2

אסון בלב ים-

 

אנרי ממן,מוזג באחד הברים של קזבלנקה,חולם על חייו החדשים בתל-אביב,יום לפני כן נפרד מבני משפחתו.

חנה אזולאי אינה יכולה לעצום עין מרוב התרגשות.היא מנסה לתאר לעצמה את העתיד המצפה לה ולשבעת ילדיה,הבכור,דוד,העדיף להישאר במרוקו.אבל פאני בת השתים-עשרה ויולנד בת השש נמצאות כבר בישראל.ב-2 בינואר,פחות מארבעים ושמונה שעות לפני בואו של נשיא מצרים גמאל עבדול נאצר למרוקו,כאורח כבוד של ועידת הפסגה בקזבלנקה,הצליחה הרשת לארגן מבצע נועז ביותר.64 צעירים יהודים ניצלו את חופשת חג המולד ונמלטו אל החופש.הם התחזו לחניכי תנועת הצופים המרוקאים,התארגנו באזור נופש ליד טנג'ר,עלו על הספינה ברצועת חוף קטנה סמוך לעיר,ויצאו לגיברלטר.אנשי הסוכנות היהודית חיכו להם במחנה-מעבר,שהוקם למרגלות הצוק,ושלחו אותם למרסיי.משם המשיכו באניה ישראלית לחיפה.פאני וילנד אזולאי,וכל האחרים,לא ידעו מהו היעד האמיתי.כאשר "הבודקים" באו לקחת אותן,ללא הודעה מוקדמת,חנה לא היתה בבית.מכיוון שהכל "בער" כל כך,הבנות נאלצו לצאת לדרך בלי להיפרד ממנה.ועכשיו היא מחייכת למחשבה שבקרוב מאוד תשוב ותראה אותן.

הנוסעים העייפים והמותשים נרדמו,על אף המקום הצר וחוסר הנוחות.הם נסעו ארבע-עשרה שעות,לאורך 600 קילומטרים המפרידים בין קזבלנקה ואל-חוסימה,בדרך עקיפין. הם עברו בוואזן,השתטחו שם על קברו של הרב עמרם בן דיוואן,כמקובל על עולי-רגל רבים,יהודים וערבים גם יחד,המעריצים את הקדוש הזה.אילו נתקלו בביקורת משטרתית בדרך,היו מסבירים שזו מגמת פניהם.מוואזן ואילך התכוונו לומר שמגמת פניהם חתונה או חגיגה משפחתית אחרת בסביבת אל-חוסימה.

השלג והערפל הכבד שבהרי הריף האטו את המסע.אבל סמוך לחצות,לא הרחק ממקום המפגש,חל שיפור במזג-האוויר. בקטע האחרון של הדרך יכלו הנהגים לכבות בלי לחשוש את פנסי המכוניות. לבסוף עצרו ליד גשר אחד.שני גברים בברדסים הגיחו מתוך הלילה ואותתו להם לרדת.האנשים ירדו מן המכוניות בדממה,עברו מתחת לגשר והמשיכו לצעוד שלושת רבעי שעה בוואדי הסלעי.וכולם הרי נעלו את נעלי השבת שלהם ולבשו בגדי חג לכבוד המאורע הגדול. הגברים נשאו את המזוודות,וגם את אמו של אנרי ממן,בת השמונים.

תמונת חללי אגוז ז"ל

1חללי הספינה אגוז

Share

סיפור טביעתה של הספינה אגוז,ב- 10 בינואר 1961 (כ"ג טבת תשכ"א),הספינה אגוז לפני הפלגתה ה-13 והאחרונה

 

אסון בלב ים

 

סיפונה של אגוז היה חשוך לחלוטין,הספינה הקטנה עגנה בנמל אל-חוסימה שבים התיכון,בצפון מרוקו,והתכוננה לצאת להפלגה השלוש-עשרה לעבר גיברלטר.זה היה יום רביעי,11 בינואר 1961,שעה לפני עלות השחר. כוכבים אחדים האירו את הלילה הקר,ונחשול קל טלטל את הספינה.רב החובל,צוותו ואיש הקשר-חבר הרשת הישראלית החשאית בצפון אפריקה-עמדו בשקט וסקרו את החוף שממול.כאשר הבחינו באיתותי-אור,הזדרז הישראלי לענות עליהם,שני מלחים ירדו לסירת ההצלה שהמתינה בירכתי הספינה וחתרו אל החוף.הם להם: עשר משפחות של יהודים מרוקאים-ארבעים ושתיים נפש-הנמלטים בהחבא,שלא כחוק,מארץ מולדתם.

הם מגיעים לספינה בקבוצות קטנות.תחילה הנשים והילדים,אחר-כך הזקנים,ולבסוף הגברים.מטענם צנוע עד מאוד,כל משפחה רשאית לקחת עימה רק מזוודה אחת.שבעה גברים חמושים,פניהם פניהם מכוסים ברדסים שחורים,משגיחים על המהלך הזה,שיסתיים בתוך עשרים דקות בלבד.עכשיו אפשר להודיע לנהגים הממתינים במרחק קילומטרים מאל-חוסימה,שהם יכולים לשוב לקזבלנקה.

המכוניות הריקות יוצאות לדרך,בזו אחר זו,אבל הגברים רעולי הפנים אינם עוזבים את המקום.הם עורכים בדיקה מדוקדקת לוודא ששום חפץ חשוד לא נשאר בשטח,שלא נותרו שום עקבות העלולים להעיר את סקרנותה של המשטרה המקומית,שאיש לא ראה אותם.

אגוז מרימה עוגן ויוצאת ללב ים. נוסעיה מנתקים באחת את הגשר אל עברם.היעד: הארץ המובטחת. ז'אק ודניז בן הרוש מאושרים.הם נישאו יום לפני כן,ופשוט לא יכלו לחלום על ירח דבש מוצלח יותר. דוד דדון מאמץ אל חזהו את בתו דניאל ואת בנו ג'קי השקועים בשינה.הוא חושב על רעייתו ועל שני בניהם הנוספים,הנמצאים כבר בישראל.בעצם,היו צריכים להיות עכשיו יחד,אבל משהו השתבש בנמל-התעופה של קזבלנקה.אשתו עברה את ביקורת הדרכונים בלי שום בעיות,ואילו הוא נתפס עם דרכון מזויף,הוא נעצר,נחקר,ושוחרר לבסוף-כדי שישמש כפיתיון.השוטרים קיוו לעלות באמצעותו על עקבותיה של הרשת המארגנת את הבריחה הבלתי חוקית של היהודים.משום כך "נחטף" ברחוב הומה,ומיד הובהל למכונית שבה חיכו לו הילדים לקראת המסע הגדול.

תמונות חללי אגוז ז"ל

1חללי הספינה אגוז

Share

פוסטים מאופיינים